קוֹלֵךְ אֲנִי, אִמִּי, שׁוֹמֵעַ,

הַקּוֹל הַמְּפַיֵּס, הַמִּתְחַנֵּן;

מֵעֵבֶר לַיַּמִּים וּלִגְבוּלוֹת אֵלַי בּוֹקֵעַ,

מִבּוֹר קִבְרֵךְ הַלַּח לְעָלְמָא הָדֵין.

וְאַתְּ אוֹמֶרֶת כֹּה וּמַפְנִינָה מִלַּיִךְ:

בּוֹא, בֵּן מָתֹק, בּוֹא שְׁכַב לְיַד אִמְךָ.

חֵיקִי כֹה חַם וְרַךְ כְּחֵיק הַלַּיִל

וּבוֹ תִמְצָא מַרְגֹּעַ לְמִנְחָה.

כִּתְמֵי הַדָּם עַל כֻתָּנְתִּי יָאִירוּ

קִירוֹת הַבּוֹר הַמְגֹאָלִים,

דָּמִי אֲשֶׁר חַיּוֹת פְּרָאִים הִגִּירוּ

וַיִּמְהֲלוּ בְדָם שֶׁל עוֹלָלִים.

רָזָה בְשָׂרִי, אַךְ נְפוּחָה הַבֶּטֶן,

עֵינַי פְקוּחוֹת כְּאָז בִּימֵי הַעֲלוּמִים

כְּאָז גַּם עַכְשָׁו אֲנִי מַבֶּטֶת

עֲלֵי נֵרוֹת שַׁבָּת בְּזוּג יַהֲלֻמִּים.

קוֹלִי הַמִּתְגַּעְגֵּעַ עֶרֶב-עֶרֶב

נִגָּר בְּדֻמִּיַּת הַמֶּרְחַקִּים,

יָשִׁיר לְךָ כְּמִלְפָנִים שִׁיר עֶרֶשׂ

עַל גְּדִי לָבָן וְצַח, עַל צִמּוּקִים,

עַל הַיַּרְדֵּן וְעַל יְרוּשָׁלַיִם…

בּוֹא, בֵּן מָתֹק, בּוֹא שְׁכַב לְיַד אִמְּךָ,

קִבְרִי עָמֹק-עָמֹק כְּחֵיק הַלַּיִל

וּבוֹ תִמְצָא מַרְגֹּעַ לְמִנְחָה.