אֱלֹהִים דִּבֵּר אֶל משֶׁה, אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹךְ קָמָה בּוֹעֶרֶת.

הָאִישׁ מֹשֶה, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל,

בָּחוּר פָּשׁוּט, עוֹבֵד־הָאֲדָמָה,

בִּשְׂדֵה קָמָה

שָׁכַב

הַלַּיְלָה הִתְכּוֹכַב,

גָּלַשׁ יָגֵעַ מִמֶּרְחָק אָפֵל

לִמְרַאֲשׁוֹתֵי מֹשֶה, אִישׁ יִשְׂרָאֵל,

וְעָנַד עֲטֶרֶת

עַל הַקָּמָה הַמִּזְדַּהֶרֶת.

הַלַּיְלָה הִתְבַּשֵּׂם מֵרֵיחַ הַקָּמָה,

וְרָבַץ שִׁכּוֹר לִמְרַאֲשׁוֹתֵי מֹשֶה, אִישׁ יִשְׂרָאֵל,

בָּחוּר פָּשׁוּט עוֹבֵד הָאֲדָמָה.

הָאִישׁ מֹשֶה עָיֵף מֵעֲבוֹדַת הַיוֹם

אַךְ לֹא נִמְנֵם,

וְהָרוֹבֶה בִּימִינוֹ גַּם הוּא עֵר – וְדִמְדֵּם:

כִּי הַדְּמָמָה הֲלֹא דָמִים תִּזֹּם,

כִּי הַדְּמָמָה בָּאָה מִן הַמִּדְבָּר.

וְהַקָּמָּה בְּשֵׁלָה הִיא. הַאֲזִינוּ,

אֵיךְ בָּהּ רוֹחֵש הָאֹשֶר, כְּאִשָּׁה בְּהֶרְיוֹנָהּ,

מְדֻשֶּׁנֶת עֹנֶג פִּרְיוֹנָהּ!

בְּשֵׁלָה הִיא, הַקָּמָה – וּמָחָר

קְצִיר חִטָּה. כְּאוֹר הַבֹּקֶר מַגָּלִים יָרֹנּוּ,

יָשִׁירוּ בַּחוּרִים וַעֲלָמוֹת

תְּאַלֵּמְנָה אֲלֻמוֹת.

עַל קָמָתוֹ חָשַׁב מֹשֶה, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

וְהַקָּמָה בְּרַחֲמֵי אִשָּׁה נָשְׁמָה

עַל פְּנֵי מֹשֶה, וְהוּא פָּנָיו

כָּבַשׁ בָּהּ, וְאֶת שְׁתֵּי יָדָיו

הַמְיֻבָּלוֹת נָעַץ בָּאֲדָמָה –

וַיֵבְךְּ מִגִּיל הָאִישׁ מֹשֶה, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל…

הַכּוֹכָבִים, הַשִּׁכּוֹרִים מֵרֵיחַ הַקָּמָה,

צָנְחוּ אֶל תּוֹךְ חֵיקָהּ אָז וְאָבְדוּ,

אַךְ הִיא עַל פְּנֵי מֹשֶה בְּאַהֲבַת אִשָּׁה

נָשְׁמָה –

וְהוּא חָלַם (יָדָיו נִקְשׁוּ כְּשֶעָבְדוּ

בְּסַלְעֵי הָאָרֶץ וּבִשְׁרַב שִׁמְשָׁהּ…)

אַךְ מֶה חָלַם הָאִישׁ מֹשֶה? – מָחָר

קְצִיר חִטָּה, וְנִתְּכָה כְּגֶשֶׁם־הַזָּהָב

בְּכָל הָאָרֶץ הַחִטָּה שֶׁלּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה רָעָב – – –

כֹּה חָלַם מֹשֶה וְכֹה חוֹלְמִים כֻּלָּנוּ, אַנְשֵׁי

יִשְׂרָאֵל:

מִי עַל חִטָּה וּמִי עַל פְּרִי־הָדָר;

מִי חוֹלֵם הָפֹךְ לְפָז חוֹל הַמִּדְבָּר,

מִי עַל שָׁבֵי גוֹלָה

וְעַל גְּאֻלָּה.

הָאִישׁ מֹשֶה פָּשׁוּט, וְחֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים

אֵינוֹ חוֹשֵׁב, הַיוֹם לוֹ לִמְלָאכָה

וְהַלַּיְלָה לִמְנוּחָה,

אַף אִם בַּמַּחֲנֶה רַבִּים הַמִּתְנַבְּאִים,

כִּי רוּחַ הַמִּדְבָּר יָבִיא אֶת יִשְׁמָּעֵאל

מִן הֶהָרִים,

רָכוּב עַל עֵיט־פְּגָרִים,

וּבְפִיו – גָּפְרִית.

 - - - - - - - -

מֹשֶה, מֹשֶה, אֵי־רוּחַ הַקָּמָה הִרְעִיד?

הַדְּמָמָה זוֹמֶמֶת רָע,

וְהָרוֹבֶה בִּימִינְךָ לֹא זָע!

רִשְׁרוּשׁ בָּא מִמֶּרְחָק אָפֶל –

וַיִּתְחַלְחֵל הַלֵּיל:

הֶעָט עַל עַיִט יִשְׁמָעֵאל

וּבְפִיו – גָּפְרִית?

אוֹי, מָה רַבָּה הַמַּשְׂטֵמָה

שֶׁל הַמִּדְבָּר אֶל הַשְׁדֵמָה!

הֲלֹא הַמִּדְבָּר: חוֹל, קֶטֶב וְלַחַשׁ נְחָשִׁים,

וְהַשְּׁדֵמָה – הִיא אֵם טוֹבָה, נוֹשֵׂאת חַיִּים

לַמְּתִים

וְלֵאלֹהִים…

רִתְּתָה לְפֶתַע הַקָּמָה:

עָלֶיהָ עָט עֵיט הַצִּיָּה

בִּכְנַף־שְׁמָמָה

בּוֹעֶרֶת

הִתְנוֹדְדוּ הַשִּׁבֳּלִים בִּנְהִיָּה:

הַקָּמָה בּוֹעֶרֶת.

וְהַקָּמָה – הִיא בּוֹכִיָּה

בְּדִמְעוֹת גַּרְגְּרֵי חִטָּה מְאֻכָּלים:

מָחָר לֹא עוֹד יָרֹנּוּ מַגָּלִים.

נֶעְתְּמוּ הַכּוֹכָבִים: אוֹי, הָעֲטֶרֶת

מֵרֹאשׁ מֹשֶה נוֹשֶׁרֶת.

וַיִתְנַפֵּל מֹשֶה אִישׁ יִשְׂרָאֵל,

עַל הָאֲדָמָה, וְאֶצְבְּעוֹתָיו

תָּחַב בָּרְגָבִים, רְטֻבֵּי הַטָּל,

רְטֻבֵּי דִמְעוֹת הַטָּל,

אַךְ לֹא בָּכּה. חָרַק בְּשִׁנָּיו

וְדָמַם.

הַשַּׁחַק מְאָדָּם

עָמַם, –

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶה, אִישׁ יִשְׂרָאֵל,

אִישׁ הָאֲדָמָה,

מִתּוֹךְ לַהֲבוֹת הַקָּמָה – – –

תרצ"ח