מתוך: על נהרות: תשעה מחזורי שירה מספרות יידיש

אַבְרֵהְמֶל מַטְלִיא הַטְּלָאִים, הַבַּרְנָשׁ הָעַלִּיז,

הַלֵּץ הֶעָנִי־הַמִּסְכֵּן, הַמַּנְשִׁיךְ וּמַרְגִּיז,

שֶׁכְּבָר מִתּוֹךְ זֶה הָעוֹלָם הַיָּפֶה הוּא פֻּטַּר

וְנָח בְּקִבְרוֹ בֵּין קְבָרִים מְרֻבִּים מְסֻתָּר,

בְּקשִׁי עוֹד חֹד מַצַּבְתּוֹ מִזְדַקֵּר מִן הַתֵּל,

הָיָה עַל עַצְמוֹ בִּמְרֵרָה מִתְלוֹצֵץ, מְהַתֵּל:

בְּעֵת הוּא יַגִּיעַ בִּשְׁתַּיִם רַגְלָיו לַמָּרוֹם,

וְאֵל הַשָּׁמַיִם יִקְרָא לוֹ לַדִּין בְּבוֹא־יוֹם:

"אַבְרֵהְמֶל בַּרְנָשׁ, סַנְדְּלָרוֹן שֶׁקּוֹרְאִים שׁוּסְטֶערַאק,

בּוֹא הֵנָּה, נִרְאֶה נָא, מַה יֵּשׁ לְךָ פֹּה תּוֹךְ הַשַּׂק:

אֶת כָּל הַמִּצְוֹות, שֶׁהִסְפַּקְתָּ בְּשָׁם לֶאֱסֹף,

וְכָל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁהֵבֵאתָ לָרֹב" –

אָשִׁיב לוֹ מִיָּד בְּתַכְלִית הַפַּשְׁטוּת וְאֹמַר:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶצְלְךָ הֵן רָשׁוּם כָּל דָּבָר,

כָּתוּב בַּסְּפָרִים וְסָפוּר וּמָנוּי וְנֶחְתָּם

כָּל חֵטְא שֶׁחָטָא וּמִצְוָה שֶׁעָשָׂה כָּל אָדָם!

אֲבָל אִם מִמֶּנִּי לִשְׁמוֹעַ תִּרְצֶה דַּוְקָא כָּאן,

מַה יֵּשׁ לִי בַּשַּׂק שָׁם – אֲנִי הֵן אֵינֶנִּי עַצְלָן,

יֹאמְרוּ־מַה־יֹּאמְרוּ, וְאוּלָם לֹא יֹאמְרוּ רַק אֶת זֹאת –

עַצְלָן לֹא הָיִיתִי, אֶפְשָׁר בְּיָדַי לַחֲזוֹת,

אֶת־הַיַּבָּלוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת מִמַּרְצֵעַ וָחוּט

שָׁחוֹר וְזָפוּת – וְאוּלָם עִנְיָן זֶה הוּא לְחוּד…

עַתָּה, רִבּוֹנִי, הִנֵּה כַּאן: הוּא רֵיקָן, זֶה הַשַּׂק,

רֵיקָן מִכָּל טוּב… קָצְצֵנִי, טְחָנֵנִי עַד־דַּק!

אַךְ אִם נִרְשָׁמִים לְפָנֶיךָ, אֵלִי, בַּסְּפָרִים

צָרוֹת הָאָדָם וּמַדְוִים נֶאֱמָנִים וּמָרִים,

אָז יֵשׁ לִי, אֵלִי, כָּל מְלוֹא זֶה הַשַּׂק הַגָּדוּשׁ

צָרוֹת מִכָּל מִין – פֻּרְעָנוּת וּמַחֲלָה וְיֵאוּשׁ,

בְּקשִׁי הִצְלַחְתִּי אוֹתוֹ עַד לְהֵנָּה לָשֵׂאת,

אֵלֶיךָ, לְשֵׁם כְּבוֹדְךָ, כְּדֵי־כָּךְ הוּא כָּבֵד…

מִיָּד הוּא יִתְפֹּס בּוֹ בַּשַּׁק, לְשִׂימוֹ עַל הַכַּף,

לִשְׁקוֹל אִם אָמְנָם הוּא כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְתִּי עָלָיו.

אַךְ מָה? – הוּא אֵינֶנּוּ יָכוֹל הֲזִיזוֹ מִמְּקוֹמוֹ…

ואָז יִתְבַּיֵּשׁ, כִּבְיָכוֹל, וְיַכְרִיז מִמְּקוֹמוֹ:

"כָּבֵד הוּא, אַבְרֵהְמְל, שַׂקְּךָ, מֵעֹפֶרֶת כָּבַד! – –

הַאִם לְבַדְּךָ נְשָׂאתוֹ עַד לְהֵנָּה, לְבַד?"

– לְבַד, וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי יְהוּדִי – יְחִידִי…

וְאָז הוּא יֹאמַר: "עַל כֵּן לִי תֵּלֵךְ, יְדִידִי,

אַבְרֵהְמֶל שֶׁלִּי הַיָּקָר, לַגַּן־עֵדֶן יָשָׁר…

עִם כָּל צַדִּיקֵי הָעוֹלָם שָׁם לֵישֵׁב מְאֻשָּׁר…"

אַי אַי, וַהֲרֵינִי לָכֶם מְאַחֵל, אֲהוּבִים,

בְּיַחַד אִתִּי בַּגַּן־עֵדֶן לִהְיוֹת יְשׁוּבִים!