אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים כָּאן עַל שִׁירִים

מֵהֶם נַעֲשִׂים שִׁירִים.

מִישֶׁהוּ חוֹזֵר וְאוֹמֵר:

עַד שֶׁלֹּא תִּפָּתַח דֶּלֶת

לֹא יִהְיֶה קִיר

וְהוּא כְּמִי שֶׁמַּחֲזִיק בִּשְׁתֵּי יָדָיו

אֵיזֶה דָּבָר לֹא-נִרְאֶה

כְּאִלּוּ הָיָה “מָסָה טְהוֹרָה” הַבָּאָה לִקְרָאתוֹ

וְהִיא מַרְאָה אֶת הַנִּרְאֶה

יוֹתֵר נִרְאֶה.

הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, אֵין דֵּי מָקוֹם לְכָל זֶה

וְגַם הַמִּטְבָּח הוּא הָרֶגַע בּוֹ

אֲנִי חוֹשֵׁב, לֹא קָשֶׁה לִהְיוֹת

עִם הָעוֹלָם