אַתָּה, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה

יוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ, יוֹדֵעַ

שֶׁהַדָּבָר אָבוּד מִשּׁוּם הֱיוֹתוֹ דָּבָר

(גַּם הַשִּׁיר הוּא דָּבָר,

גַּם אַתָּה).

לְהַחְלִיט לֹא לְשַׁנּוֹת אֶת הַכִּסֵּא

אֶלָּא אֶת דֶּרֶךְ יְשִׁיבָתֵנוּ

עָלָיו.

לְהַסְכִּים שֶׁעָבַרְנוּ אֶת הַנְּקֻדָּה

שֶׁיָּכֹלְנוּ לוֹמַר בָּהּ:

אֲנִי חוֹזֵר מְעַט לְאָחוֹר (לִמְצֹא

מֶרְחָב וְלֹא עֹבִי). עַכְשָׁו אֵלֵךְ

בְּעִקְבוֹת מַה שֶּׁמְּסָרֵב לִי.

לִפְעָמִים נֹאמַר, זֶה הָיָה שְׁוֵה הַכֹּל,

וְאֵינֶנּוּ מִתְכַּוְּנִים לִכְלוּם