מַעֲשֶׂה בַּחֲמוֹר אֶחָד שׁאִתְרַע מַזָלוֹ וְנִקְלַע לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם עָנִי וְאֶבְיוֹן. וְהָיָה בְּעָלָיו מַעֲבִידוֹ בְּפֶרֶךְ מֵהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר וְעַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וּבַלַיְלָה, מִשֶׁזָכָה הַחֲמוֹר לָנוּח קִמְעָה מִיגִיעוֹ עַל־יַד אֲבוּסוֹ, לֹא מָצָא בּוֹ אֶלָּא קַמְצוּץ תֶּבֶן. הָיָה גוּפוֹ מִדַלְדֵל מִיוֹם לְיוֹם, כְּרֵסוֹ נְפוּלָה וּגְרָמָיו בּוֹלְטִים כְּשַׁפּוּדִים וְכָל רוֹאָיו מִתְקַלְסִים בּוֹ וּמְכַנִים אוֹתוֹ “חֲמוֹר גָרֶם”.
הֶעֱלָה הַחֲמוֹר טִינָה בְּלִבּוֹ עַל בְּעָלָיו. אָמַר לְעַצְמוֹ: עַד מָתַי אֶתְעַנֶה תַּחַת יָדוֹ שֶׁל זֶה? רַק זוֹ בִּלְבַד שֶאֶשַׂבַּע מַמְרוֹרִים וְאֶהְיֶה לְבוּז וְלִשְׁנִינָה בְּעֵינֵי הַבְּרִיוֹת. גָדוֹל וְרָחָב הוּא הָעוֹלָם וַחֲזָקָה עַל חֲמוֹר שֶכְּמוֹתִי שֶׁאֶמְצָא לִי אֶת מְזוֹנוֹתַי בְּלֹא נוֹגֵשׂ וּמַעֲבִיד.
כִּרְסֵם אֶת אַפְסָרוֹ וְנִתַּק מֵאֲבוּסוֹ, נָשָׂא רַגְלָיו וְשָׁעָט לְמֶרְחַקִים, עַד שֶׁהִרְחִיק מִיִשׁוּבָם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם וְהִגִיעַ לְבִקְעָה אַחַת מֻקֶפֶת מֵעֲבָרֶיהָ הָרִים גְדוֹלִים.
נֶעֱצַר הַחֲמוֹר וּמַבָּטָיו בּוֹהִים מִסָבִיב: פֶּלֶג זַךּ גִלְגֵל אֶת מֵימָיו בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, וְעַל גְדוֹת הַפֶּלֶג הִשְׂתָּרְעוּ כָּרֵי דֶשֶׁא יְרֻקִים וּדְשֵׁנִים, תַּאֲוָה לָעֵינַיִם וּמַטְעַמִים לַחֵךְ. אָמַר הַחֲמוֹר: כָּל עוֹד יַצְמִיחוּ כָּרִים אֵלֶה אֶת דִשְׁאָם, מֻבְטָחִים מְזוֹנוֹתַי. הֲרֵינִי מִשְׁתַּכֵן בְּמָקוֹם זֶה וְאָנוּחַ מִשְׁנוֹת יְגִיעִי.
וְלֹא יָדַע הַחֲמוֹר שֶמְעָרָה אַחַת, הַסְמוּכָה לַפֶּלֶג, מְשַׁמֶשֶׁת מִשְכָּן לְנָמֵר, שֶיָצָא לִפְנֵי שָׁעָה קַלָה לְשַׁחֵר לְטֶרֶף. סָעַד הַחֲמוֹר אֶת לִבּוֹ בַּדֶשֶׁא הָרַךְ, גָמַע לִרְוָיָה מִמֵי הַפֶּלֶג הַצוֹנְנִים וּבְהִתְגַלְגְלוֹ לַהֲנָאָתוֹ עַל פְּנֵי הַאֲדָמָה, זָחָה דַעְתּוֹ עָלָיו: אָכֵן, אֵין מְאֻשָׁר כָּמוֹנִי!
עִם שֶהוּא מִתְעַנֵג בְּעִנוּגִים, חָזַר הַנָמֵר מִצֵידוֹ וְנִתְיַצֵב כְּנֶגֶדוֹ. נִתְבַּהֵל הַחֲמוֹר וְכִמְעַט שֶׁפָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ מִמֶנוּ. מִיָד נִתַּר מִמְקוֹמוֹ וְזָקַף שְׁתֵּי אָזְנַיִם אֲרֻכּוֹת וְשִׁלַח לֶחָלָל נְעִירָה גְדוֹלָה, נְעִירַת אֵימָה וְתַחֲנוּנִים.
אוּלָם הַנָמֵר, שֶׁלֹא רָאָה מֵעוֹדוֹ חֲמוֹר, נִבְעַת מֵהַנְעִירָה וּפַלָצוּת אֲחָזַתּוֹ. מִיָד נָשָׂא רַגְלָיו וְנִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ.
פָּגַע בְּשׁוּעָל. הִשְׁתַּחֲוָה הַשׁוּעָל לִפְנֵי פְּרִיץ־הַחַיוֹת וּשְׁאָלוֹ:
– מַה פֵּשֶׁר רִיצָתְךָ הַמְבֹהֶלֶת, אֲדוֹנִי?
הֵשִׁיב הַנָמֵר:
– בְּסָמוּךְ לִמְאוּרָתִי הוֹפִיעָה חַיָה אַחַת עֲנָקִית. אָזְנֶיהָ זְקוּפוֹת כִּרְמָחִים וְקוֹלָה כְּקוֹל הָרַעַם בַּגַלְגַל. מִשֶׁנָתְנָה קוֹלָהּ עָלָי נִכְנָס מֹרֶךְ בְּלִבִּי.
אָמַר הַשׁוּעָל:
– סַפֵּר נָא לִי מַה תָּאֳרָה שֶׁל חַיָה זוֹ.
סִפֵּר הַנָמֵר כְּכָל שֶׁזָכַר. גִחֵךְ הַשׁוּעָל וְאָמַר:
– תְּמֵהַנִי עָלֶיךָ, אֲדוֹנִי, שֶׁנָפַל לִבְּךָ עָלֶיךָ. הַרֵי הַיְצוּר שֶׁנִזְדַמֵן בְּדַרְכְּךָ אֵינוֹ אֶלָא חֲמוֹר פָּשׁוּט. הָבָה נֵלֵךְ בְּצַוְתָא וַאֲנִי אֲגָרְשׁוֹ לְכָל הָרוּחוֹת.
אָמַר הַנָמֵר: – וְאַף־עַל־פִּי־כֵן חוֹשֵׁשׁ אֲנִי. קוֹל שַאֲגָתוֹ עֲדַיִן מְחַלְחַל בַּעֲצָמַי. הִמְשִׁיךְ מְרוּצָתוֹ וְהַשׁוּעָל בְּעִקְבוֹתָיו.
פָּגְעוּ בִּזְאֵב. שְׁאָלוֹ לַשׁוּעָל:
– מַה לְךָ מִזְדַנֵב מֵאֲחוֹרֵי הַנָמֵר?
סִפֵּר הַשׁוּעָל:
– הַנָמֵר הַתַּקִיף נִתְפַּחֵד מֵחֲמוֹר־גֶרֶם פָּשׁוּט, שֶׁהִטִיל עָלָיו אֵימָה יְתֵרָה בִּנְעִרָתוֹ. יָגַעְתִּי לְהַרְגִיע אֶת רוּחוֹ, אַךְ לָרִיק הִשְׁחַתִּי דְבָרַי. אַדְרַבָּא, נַסֵה אַתָּה לִפְקוֹחַ אֶת עֵינָיו.
סָח הַזְאֵב לַנָמֵר:
– אַתָּה, אֲדוֹנִי, הַמְהַלֵךְ אֵימִים עַל כָּל חַיוֹת הַיַעַר, כֵּיצַד נֶחְרַדְתָּ מִקוֹלוֹ שֶל חֲמוֹר? הָבָה נֵלֵךּ לִקְרָאתוֹ וַאֲנִי, שֶׁמֵעַי מְהַמִים מֵרָעָב, אֶטְרְפֶנוּ וְאֶסְעַד אֶת לִבִּי.
נִתְהַרְהֵר הַנָמֵר וְאָמַר:
– אִם אָמְנָם לֹא כִּזַבְתֶּם לִי וְאֵין מִרְמָה בְּפִיכֶם, הָבָה נִקְשֹׁר עַצְמֵנוּ זֶה לָזֶה בְּחֶבֶל, אֲנִי בַּתָּוֶךְ וְאַתֶּם מִימִינִי וּמִשְׂמֹאלִי וְיַחְדָו נְקַדֵם אֶת פְּנֵי הַחַיָה הַרָעָה הַמְכֻנָה בְּפִיכֶם חֲמוֹר. שֶׁמָא תְּרַחֵם עָלֵינוּ כְּשֶתַשְׁגִיח שֶׁקְשׁוּרִים אָנוּ בַּעֲבוֹתוֹת. וְאִם תַּקְשִׁיח לִבָּה וְלֹא תָּחוּס, תִּשְׂאוּ אֶת עֲווֹנְכֶם, שֶׁהֶחֶזַרְתֶּם אוֹתִי וִיעַצְתֶּם לִי לְהִתְיַצֵב לְפָנֶיהָ.
עָקַר הַשׁוּעָל מִמְקוֹמוֹ וְנִתְעַלֵם בַּסְבָךְ וְלֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וְהֵבִיא עִמוֹ חֶבֶל אָרֹךְ. מִיָד קָשְׁרוּ עַצְמָם זֶה לָזֶה וְחָזְרוּ לַפֶּלֶג הַמְגַלְגֵל מֵימָיו בַבִּקְעָה.
הִשְׁגִיחַ בָּהֶם הַחֲמוֹר וּבְשָׂרוֹ סָמַר מִפַּחַד. נָשָׂא אֶת רֹאשׁוֹ וְקוֹל נְעִירָתוֹ מְהַלֵךְ בַּבִּקְעָה בֵּין הֶהָרִים.
נִבְעַת הַנָמֵר וְזִנֵק לַאֲחוֹרָיו. וְהָיָה זִנוּקוֹ מָהִיר כָּל־כָּךְ עַד שֶׁחָנַק הַחֶבֶל אֶת שְׁנֵי מְלַוָיו – הַשׂוּעָל וְהַזְאֵב. נִתֵּק הַנָמֵר אֶת הַחֵבֶל וְנִמְלַט כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ.
מִיָד נָשָׂא רַגְלָיו וְנִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ…
הַחַמָה נִשְׁתַּפְּלָה בְּשׁוּלֵי הָרָקִיעַ וְהַנָמֵר רָץ עֲדַיִן רְדוּף־אֵימָה וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ עַד שֶהִרְחִיק רִחוּק רַב מִן הַבִּקְעָה.
חָלְפוּ יָמִים רַבִּים וְהַנָמֵר נִזְכַּר בִמְאוּרָתוֹ וּבַפֶּלֶג הַזַךְ וְנִתְעַטְפָה עָלָיו נַפְשׁוֹ מִגַעֲגוּעִים. אָמַר אֶל לִבּוֹ:
– קָצָה נַפְשִׂי לִחְיוֹת בַּנֵכָר. מוּטָב שֶׁאֶחְזוֹר לַבִּקְעָה וְאֶהְיֶה עֶבֶד נִרְצָע לַחַיָה הָאֲיֻמָה וּבִלְבַד שֶׁתַּנִיחַ לִי לִחְיוֹת בִּמְכוֹרָתִי. אִם אֲחַלֶה אֶת פָּנֶיהָ, תִּתְרַצֶה לִי וַדַאי וְתָשִׁיב חֲמָתָהּ.
יָצָא בְּכִווּן לַבִּקְעָה וְהָיָה מְשָׂרֵךְ דַרְכּוֹ בַּיַעַר ולִבּוֹ מְהַמֶה בְּקִרְבּוֹ: הַאֻמְנָם יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהָפִיס דַעְתָּה שֶׁל הַחַיָה שֶׁנִשְׁתַּכְּנָה בַבִּקְעָה?
פָּגַע בַּחֲמוֹר וְנִשְׁתַּטַח לְפָנָיו וְהִפִּיל תַחֲנוּנָיו בְּרוּחַ נְמוּכָה:
– אָנָא, הַנִחֵנִי לְהוֹצִיא יָמַי עַל שְׂפַת הַפֶּלֶג הַזֶה, שֶׁבְּסָמוּךְ לוֹ רָאִיתִי אוֹר־עוֹלָם, וֶאֱהִי לְךָ עֶבֶד נֶאֱמָן.
וְהַחֲמוֹר נִכְנְסָה גַאוָה בְּלִבּוֹ: הִנֵה מִתְפַּלֵשׁ לְפָנָיו הַנָמֵר, פְּרִיץ־הַחַיוֹת, וּמַעְתִּיר לַחֲסָדָיו. זָקַף הַחֲמוֹר רֹאשׁוֹ וְסָח בְּיֹהֲרָה:
– נַעֲנֵיתִי לְךָ, אַךְ רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ: אִם תַּקְנִיטֵנִי וְלוּ פַּעַם אַחַת בִּלְבַד, אֲכַלֶה בְּךָ חֲמָתִי.
נִשְׁתַּיֵר הַנָמֵר בַּבִּקְעָה וּלְאַחַר יְמֵי גָלוּתוֹ נָעֲמוּ לוֹ נוֹפֵי מְכוֹרָתוֹ.
יוֹם אֶחָד נִמְנֵם הַחֲמוֹר עַל גַבֵּי הַדֶשֶׁא שֶׁעַל שְׂפַת הַפֶּלֶג. וְהַנָמֵר שֶׁבָּא מִצֵידוֹ, עָבַר אֶת הַפֶּלֶג בִּזְנִיקָה וּזְנָבוֹ הִצְלִיף עַל חֶלְקַת הַמַיִם וְהִתִּיז רְסִיסִים עַל הַחֲמוֹר. הֵקִיץ הַחֲמוֹר וְחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ לְהַשְׁחִית.
– מְחֻצָף שְׁכְּמוֹתְךָ! כֵּיצָד הִרְהַבְתָּ עֹז בְּנַפְשְׁךָ לְעוֹרֵר אֶת אֲדוֹנֶיךָ?
גִמְגֵם הַנָמֵר וְהִצְטַדֵק, אַךְ הַחֲמוֹר הֵשִׂים עַצְמוֹ כְּלֹא־שׁוֹמֵע. הֵנִיף פַּרְסָתוֹ וְהִנְחִיתָהּ עַל רֹאשׁ הַנָמֵר.
נִתְכָּעֵס הַנָמֵר וּבְּרֹב זַעֲמוֹ נִשְׁתַּכַּח מִלִבּוֹ מוֹרָאוֹ שֶׁל אֲדוֹנָיו. זִנֵק עַל הַחֲמוֹר וְתָקַע בּוֹ מַלְתְּעוֹתָיו וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק הַחֲמוֹר לִנְעוֹר נְעִירָה, מוּטָל הָיָה שָׁסוּעַ לִגְזָרִים.
שָׁעָה אֲרֻכָּה נִצַב הַנָמֵר עַל נִבְלַת הַחֲמוֹר וְהָיָה תָּמֵהַּ עַל עַצְמוֹ:
– כֵּיצָד זֶה נִתפַּתֵּיתִי לְהַאֲמִין בִּגְבוּרָתוֹ שֶׁל חַלַשְׁלוּשׁ זֶה, שֶׂכָּל כֹּחוֹ אֵינוֹ אֶלָא בִּגְרוֹנוֹ בִּלְבָד?