בַּחוּץ מִתְרַחֵשׁ מַה שֶׁאֵין עוֹד לִבְטֹחַ בּוֹ.

(הַאִם שְׁתַּיִם וָעוֹד שָׁלשׁ הֵן חָמֵשׁ?)

עַכְשָׁו לֹא נוֹתַר לָנוּ דָּבָר מִלְּבַד

לְהָכִין כְּלֵי-מְלָאכָה

מִכֵּלִים שֶׁלֹּא

צָלְחוּ עוֹד לִמְלַאכְתָּם.

לְהָכִין פַּטִּישׁ מִפַּטִּישׁ (הוּא בָּסִיס לְאֶתִיקָה).

לִגְרֹם לַתְּבוּנָה לִהְיוֹת מַכְשִׁיר

עוֹשֶׂה-מַכְשִׁירִים.

הוֹלִיכוּ אוֹתָנוּ שׁוֹלָל כְּשֶׁאָמְרוּ לָנוּ,

הָאֱמֶת מִתְגַּלָּה מַעַצְמָהּ

כְּמוֹ הַמּוּסִיקָה –

הִיא לֹא. לֹא הַיּוֹם. רָחוֹק מִכָּאן, אוּלַי.

וּכְשֶׁמַּעֲלִים אֶת הָאוֹר בַּמְּנוֹרָה, בְּדֹק

הֵיכָן טְמוּנָה כָּאן הַבְּדָיָה