יֵשׁ נְמָלָה מֵאֲחוֹרֵי הַנְּמָלָה
וְהִיא יוֹדַעַת מַה שֶּׁאָנוּ עוֹד נֵדַע:
בְּלִי הַנְהָגַת הַשֵּׂכֶל
הַכֹּל יֵלֵךְ לַאֲבַדּוֹן
וְאָנוּ כְּאִלּוּ נִהְיֶה מִחוּץ
לִיסוֹדוֹת חַיֵּינוּ.
וְיֵשׁ לְהוֹדִיעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
לַחֲבֵרִים, לְבַקְּשָׁם לִזְכֹּר
אֶת טִיבָהּ שֶׁל הַתְּקוּפָה בָּהּ אָנוּ חַיִּים.
(בַּחוּץ הַעֲרָצַת הָעַכְבְּרוֹשִׁים.
"הַתּוֹלָעִים אוֹכְלִים אֶת
הַשּׁוֹר הַמֵּת")
אָנוּ לְכוּדִים בְּ“כָּכָה זֶה”, מְרִיחִים סַכָּנָה,
וְאִם יִפֹּל דָּבָר, אִישׁ לֹא
יֵדַע לוֹמַר לָנוּ מָה