"יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּהְיוֹתָם

עֵרִים אֵינָם מַטִּילִים

סָפֵק כִּי עֵרִים הֵם,

אוּלָם, אִם פַּעַם בַּחֲלוֹמָם (כְּפִי

שֶׁיִּקְרֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת)

דִּמּוּ כִּי וַדַּאי עֵרִים הֵם,

וְאַחַרְכָּךְ נוֹכְחוּ לָדַעַת כִּי שֶׁקֶר הוּא, אוֹ אָז

יַטִּילוּ סָפֵק גַּם אִם

עֵרִים הֵם בִּכְלָל.

דָּבָר זֶה קוֹרֶה, מִפְּנֵי

שֶׁלְּעוֹלָם אֵין הֵם מַבְחִינִים

בֵּין שֵׁנָה לְבֵין עֵרוּת"¹

וְאַתָּה, הָבֵן אֶת הַמָּשָׁל וּסְתֹם אֶת הַדְּבָרִים