אֲנִי חוֹזֵר אֶל הַמִּטְבָּח שֶׁבְּתוֹךְ

הַמִּטְבָּח, כּוֹרֵעַ לְצַד הַנְּמָלָה

הַחֲכָמָה, לוֹמֵד עִמָּהּ

עַל הַדְּבָרִים הַמַּמָּשִׁיִּים

וּמוֹחֵק אֶת הַכָּתוּב שֶׁאֵינִי

חָדֵל לִכְתֹּב כָּל הַלַּיְלָה

לֹא כָּל לַיְלָה.

עַכְשָׁו אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד אִם

עַל הַשֻּׁלְחָן עָנָן אוֹ עַל

הֶעָנָן שֻׁלְחָן.

אַשְׁרֵי הָאוֹמְרִים, יוֹם אֶחָד

אָקוּם וְאֵלֵךְ.

לֹא לָמַדְתִּי לוֹמַר לֹא, אֵין לֹא.

הָיִינוּ אֲבוּדִים, אֲבָל לֹא

יָדַעְנוּ עַד כַּמָּה