אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה שָׁם, לְיַד הַשֻּׁלְחָן, אֵיזֶה חִדּוּשׁ.

אֶפְשָׁר שֶׁעָשׂוּ שָׁם עִגּוּל מִסָּבִיב

לַדִּבּוּרִים וְחָצוּ

אֶת הָעִגּוּל עַל-יְדֵי הַשֻּׁלְחָן.

זֶה מַעֲשֶׂה הַמִּטְבָּח וְהָאֲרוּחָה בָּעֶרֶב הַהוּא.

וְלֹא זָכְרוּ הַחֲבֵרִים אִם הָאִישׁ דִּבֵּר

עַל אַחֲרִית אוֹ עַל אַחֲרָיוּת,

עַל סִבּוֹת הָרִחוּק מִן הַתְּבוּנָה

וְעַל הַבֶּגֶד, שֶׁאַף הוּא

כִּיס מֵכִיל כִּיסִים,

כְּלוֹמַר, מָקוֹם (בְּתוֹכוֹ פִּנּוֹת) שָׁם

אָדָם מְבַקֵּשׁ:

“תֵּן לִי חַיִּים אֲמִתִּיִּים”