הִנֵּה יָבוֹא הָעֶרֶב.

בְּכֹחַל יִתְלַבֵּשׁ חַלּוֹן

נִטְבֹּל בְּגִגִּיּוֹת הָאֹפֶל

נִשְׁלַח אֶת טִיל הָעֶרְגּוֹנוֹת אֶל הַחֲלוֹם.

שָׁם סוּס יָרֹק עַל אֲפָרֵי הַוֶּרֶד

וַעֲלוּמִים פְּרוּעֵי שֵׂעָר עַל אֻכָּפוֹ.

הִנֵּה הוּא מִשְׁתּוֹלֵל מִטֵּרוּפֵי הָרֵיחַ

עַד קַו הָאֹפֶק הָאָפֹר.

וְיֵשׁ סֻכָּה שָׁם חֲבוּיָה בְּלִי מִשְׁמֶרֶת,

עִם פֶּתַח מְרַמֵּז לָבוֹא

(שֶׁפַּעַם

יִתָּכֵן בְּטֶרֶם הִוָּלְדֵנוּ,

עָלִינוּ שָׁם בְּלֶהָבוֹת).

וּצְעָדֵינוּ יִרְהֲטוּ בְּקַלִּילוּת סוֹעֶרֶת

אֶל הַמִּסְתּוֹר הָרַעֲנָן בְּשִׁכְרוֹנוֹ –

לִהְיוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי שֵׁנָה כָּמַהְנוּ

וְלֹא נֶחְתַּם בְּסֵפֶר זִכְרוֹנוֹת.

לִהְיוֹת, לִהְיוֹת, לִהְיוֹת

עַל אַף הַמָּוֶת,

לִמְצוֹת מִשְּׂרָף אֲשֶׁר יִרְעַף מִכָּל עָנָף –

וְאֵשׁ תָּמִיד לוֹחֶכֶת אֶת הָעַיִן

וְטִיל הֶתְמֵד מַפְרִיחַ הַכָּנָף.