נַעֲלֶה עַל קִבְרוֹת עֲלוּמֵינוּ
וּבַיָּד אֵין גִּבְעוֹל וְאֵין פֶּרַח.
אַךְ הָרֵיחַ הָעַז שֶׁמֵּאָז
מְחַתֵּל עֵירֻמֵּי מַצֵּבוֹת.
הָאֵזוֹב עַל פֵּא־נוּן מְחַפֶּה,
הוּא מַזְהִיב בְּיַרְקוֹ הַגּוֹוֵעַ.
צְעָדֵינוּ נוֹשְׁקִים אֶת הַמּוֹךְ
הַמְרַפֵּד אֶת הַשְּׁבִיל אֶל הָעֶרֶב.
וְנִדְבַּק אֶל גָּדֵר הַחוֹסֶמֶת
אֶת הַדֶּרֶךְ מִבֵּית־הָעוֹלָם.
הַקְּבָרִים וְחִוְרוֹן הַשְּׁקִיעָה,
דּוּמִיַּת עֲלוּמִים שֶׁקָּמְלוּ.