אַשְׁרֵי הַכֶּלֶב הַשּׁוֹלֵחַ יִלְלַת כְּאֵב

אֶל מוּל תֵּבֶל זוֹהֶרֶת וְנִבֶּטֶת –

וְלֹא יָבוּזוּ לוֹ.

לְאָן נִשָּׂא אֲנַחְנוּ חֵמֶת בְּכִיּוֹתֵנוּ,

הַלּוֹחֲצָה קִירוֹת הַלֵּב

לְלֹא פָרֹץ, לְלֹא קָלֹחַ

כְּזֶרֶם חַם עַד כְּלוֹת כָּל הַיֵּשׁוּת?

עַד אָן נִשָּׂא אֶת יִבְבַת הַלֵּב

הַמְמָאֵן לִזְקֹן,

וְיַד הַזְּמַן טוֹרְפָה עֲלֵי שָׁנִים

אֶחָד אֶחָד מֵאִילָנֵנוּ?

מַדּוּעַ לֹא יָבוֹא הַסַּעַר בְּחֶתְפּוֹ

לִמְלֹק אֶת יֶתֶר הֶעָלִים,

לִשְׁבֹר הַגֶּזַע,

וְלוּ רַק רֶגַע קָט עַל הַצְּוָחָה יָסֹךְ

לִפְנֵי כָרְעֵנוּ?