חַיֵּי אַלְמוֹנִיּוּת בְּרוּכָה!

עֲתֶרֶת חֲוָיוֹת לְלֹא שִׁתּוּף שֶׁל עַיִן,

עֵין הַזּוּלַת הַמְּבַקֶּרֶת־פְּקוּחָה.

רְחוֹב. תִּקְרָה. עָמְקֵי שָׁמַיִם –

אַתָּה גּוּפִיף בִּלְבַד, גַּרְגֵּר זָעִיר

בֵּין אַלְפִּיּוֹת שֶׁל חֶלְקִיקֵי הַחֹמֶר,

נִשְׁחָק סָמוּי עִם רַהַט עִיר,

מוּעָף מִנַּפְתּוּלֵי כָּל צֹמֶת,

צוֹלֵל לְתוֹךְ תְּהוֹם אָדָם

וְשׁוּב עוֹלֶה בְּלִי בִּעְבּוּעַ,

וְשִׁיר־תֵּבֵל נִמְשָׁךְ־נִמְשָׁךְ וְלֹא נָדַם

בְּמִקְצָבוֹ הַמְסֹעָר אוֹ הָרָגוּעַ

שֶׁל יְמָמָה מִתְגַּלְגְּלָה בְּלִי הֶרֶף.

מִנִּי מֶרְכָּז אֱלֵי מֶרְכָּז

נִקְלָע אַתָּה, בָּרוֹחַ וְחָזוֹר,

(יָשָׁן תָּמִיד, חָדָשׁ תָּמִיד אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ)

כְּנֵטֶף מַחֲלִיק מֵעַל שׁוּלֵי שָׁמַיִם

לְתוֹך צוּלָה שֶׁל נְטָפִים אֵין־סְפוֹר,

חוֹזֵר אַתָּה עָיֵף אֶל אַגָּדַת הַמְּנוּחָה

בְּצֵל הַחֲוָיוֹת לְלֹא שִׁתּוּף שֶׁל עַיִן,

בְּחֵיק אַלְמוֹנִיוּת בְּרוּכָה