יוֹנַי שֶׁלִּי, יוֹנֵי הַלַּיִל,

אִלְּמוֹת מֶרְחָף, רַכּוֹת הַהֶגֶה,

עִם בֹּקֶר מוּטָלוֹת אַתֶּן קְצוּצוֹת כְּנָפַיִם,

עֵינְכֶן הַמְיֻתָּמָה קִינָה זוֹלֶגֶת.

לֹא לְהַמְרִיא בְּזֹך הָרַחַף

וְלֹא בִּצְחוֹר חֵרוּת הַמֶּרְחָבִים לִבְלֹעַ –

עַכְשָׁו נְדוּנוֹתֶן לְגֵיאָיוֹת שֶׁל טַחַב,

לְצֵל הַחוֹחַ.

וְדָם אֶת נוֹצַתְכֶן הַנִּפְחָדָה צוֹבֵעַ

בְּמִכְחוֹל הַפֶּרֶא.

וְכֶלֶב־יוֹם עַל מִשְׁבַּתְּכֶן בִּצְרִידוּתוֹ נוֹבֵחַ

וְשָׂשׂ אֱלֵי הַטֶּרֶף.