כָּל הָעוֹלָם עָצַם עֵינַיִם.
הָאֳפָקִיםֶ עְדֵיי הַכּוֹכָבִים עָנְדוּ.
וְנִשְׁאֲרוּ עֵרִים רַק שְׁנַיִם
אָדָם וְגַעְגּוּעָיו טַנְדוּ.
וְהֵמָּה נִצָּבִים עַל גְּדוֹת הָאֹפֶל וְהָאֹטֶם,
כֹּה עֲזוּבִים עַד כְּלוֹת וְאֵין־מוֹצָא.
כָּל הַתְּמוֹלִים טָבְעוּ בְּתַחְתִּיוֹת הַקֹּטֶב,
וְאֵפֶר גַּס עַל הַתִּקְוָה קַלַּת־נוֹצָה.
וְהַדְּמָמָה בְּמִשְׁקְלֵי הָעֶצֶב
פּוֹסַעַת עַל תְּהוֹם הַסְּעָרוֹת.
צִפֹּרֶן הַקִּנְאָה נִנְעֶצֶת
בִּבְשַׂר הַכֵּמַהּ הַוָּרֹד.
הַזְּמַן הִפְסִיק אֶת נְשִׁימָתוֹ לְפֶתַע,
וְהַקִּיּוּם הָפַךְ כֻּלוֹ תָפֵל.
וּמִישֶׁהוּ עוֹמֵד בַּפֶּתַח
בְּרֹאשׁ אָפֵל.
תשי"ז