שַׁבָּת שֶׁל בְּטֶרֶם־שְׁקִיעָה,

שַׁבָּת שֶׁכָּזוֹ מְפֻיֶּטֶת,

מִימֵי הַיַּלְדוּת עַד גְּוִיעָה

עוֹלָה הִיא בְּזֵכֶר הָרֶטֶט,

וְכָל שֶׁקָּשׁוּר בִּגְוָנִים

שֶׁלֹא הֶאֱפִירוּ עֲדַיִן,

וְזֵכֶר יָמִים יְשָׁנִים

צוֹבֵעַ שׁוּלֵי הַשָּׁמַיִם.

שֶׁלֵּב כִּי טָפַשׁ מֵחֶלְבּוֹ

מֵרֹב נִסָּיוֹן וּמִדַּעַת,

נִצְבָּט בְּפִתְאֹם מֵעֶלְבּוֹן

עַל זוֹ הַשָּׁעָה הַגֹּוַעַת.

שְׁקִיעָה שֶׁל שַׁבָּת שֶׁכָּזוֹ,

פּוֹרַחַת בְּשֶׁפַע דָּמֶיהָ,

נִצְמָד הָאָדָם לַחֲזוֹת

בְּרֹךְ הַמַּבָּט הַכָּמֵהַּ.

הַיָּם הָרָחוֹק מְחַנֵּק

גַּלָּיו הָעוֹלִים לוֹ מִקֶּרֶב,

וְרוּחַ שָׂדֶה מְפַנֵּק

קַצְוֵי הָרְחוֹבוֹת שֶׁל הַקֶּרֶת.

וְטֹהַר זוֹרֵם לָאַוִּיר

מִלֵּב כָּל הַיְקוּם, הַכּוֹרֵעַ

אֶל מוּל הַכּוֹכָב הַצָּעִיר

מֵעַל הַיְקוֹד הַבּוֹרֵחַ.

וְתֹם כְּבִימֵי נְעוּרִים

מַכְנִיף בְּקַלּוּת אֶת הָרוּחַ

לְעֵבֶר לֵילוֹת זְכוּרִים

בְּגַן הַתְּמוֹלִים הַפָּרוּחַ.

– – – נִקְרַע הַכִּסּוּף, גְּעִיָּה

פִּתְאֹם אֶת הַשֶּׁקֶט פּוֹלַחַת.

קָדְרוּ כָּל גּוֹנֵי הַשְּׁקִיעָה,

תֵּבֵל בִּפְצָעֶיהָ לֻכְלָכָה.

בָּקָר בְּסוּגַר מַשָּׂאִית

מוּבָל אֶל בֵּית מִטְבָּחַיִם,

וְקוֹל גְּעִיָּה מַחֲרִיד

מַכְעִיר אֶת שׁוּלֵי הַשָּׁמַיִם.