בֵּינֵינוּ קְצָרָה הִיא הַדֶּרֶךְ,
קְצָרָה, תְּהוֹמִית.
הַגֶּשֶר רֻסַּק – וּשְׁתִיקָה מִתְאַכְזֶרֶת,
וּשְׁנֵינוּ כְּזוּג יְתוֹמִים.
הַיּוֹם נִתְרַפֵּט, כַּמֵּיתָר הַקָּרוּעַ
עַל צֶ’לוֹ מַשְׁמִים בְּזָוִית.
מֵעַל הַגְּבָעוֹת מִתְיַבֶּבֶת הָרוּחַ,
כְּאָז עֲלוּבָה וּסְתָוִית.
וְצֹהַר רִאשׁוֹן מִתְרַכֵּז בַּשַׁלֶּכֶת,
וְקוֹל שֶׁנֶּחְנַק בֶּחָזֶה.
נְנַסֶּה לַעֲקֹף אֶת הַתְּהוֹם וְלָלֶכֶת
אֶל מֵעֵבֶר מִזֶּה.