הַחֲלוּמָה,

אַתְּ לִי תַעֲלוּמָה.

עָלַי לִבְדוֹת אֶת רַעַד גְּוָנַיִךְ,

אֶת קוֹמָתֵךְ הָעֲרוּגָה,

אֶת נִיד עָרְפֵּךְ, רִיסֵי עֵינַיִךְ,

אֶת פִּיחַ הַשֵּׂעָר עִם תַּמְרוּקָם.

עָלַי לִבְדוֹת אֶת שְׁמֵךְ

שֶׁהִגּוּיוֹ יָשְׁמַע כְּשֶׁבֶר לַחַן,

כְּזַעֲקַת אֵימָה בִפְנֵי קִסְמֵךְ,

כְּצָהֳלַת פְּרָאִים פּוֹלַחַת,

כִּרְתֵת כְנִיעָה בְּלַחַש,

כְּתַחֲנוּן מִתַּחַת לַהַב קַרְדֻּמֵּךְ.

עָלַי לִבְדּוֹת אֶת שִׁירָאַיִךְ

הַנִּגְלָשִׁים עַד קִבּוֹרוֹת בַּאֲשָׁדוֹת,

אֶת רַחַף מִצְעָדֵךְ,

אֶת לַהַב מוֹרָאַיִךְ

וּבַת הַצְּחוֹק עָלַי לִבְדּוֹת.

וְעוֹד עָלַי לִבְדּוֹת

יְקוֹד שְׂפָתַיִךְ בִּרְעָדָה,

בִּנְגֹּעַ בִּבְשָׂרֵךְ אֵשׁ הַפְּלָדָה

עַד הִתְפַּתֵּל,

עַד הֵחָנֵק,

עַד הֵאָדוֹת.

עָלַי לִבְדּוֹת אוֹתָךְ

בַּהֲזָיָה הַמִּסְתָּעֶרֶת.

הֵן אַתְּ בְּתוֹךְ תּוֹכִי קַיֶּמֶת

וְאַתְּ בּוֹעֶרֶת

לֹא אֻכָּלָה וַחֲלוּמָה –

אַתְּ לִי תַּעֲלוּמָה

תשט"ו