לזכרו של י. למדן

יֵשׁ מִי שֶׁעוֹזֵב הָעוֹלָם בִּטְרִיקַת הַדְּלָתַיִם,

קוֹפֵץ אֶגְרוֹפָיו־שֶׁשֻּׁפּוּ בַּעֲוִית אַחֲרוֹנָה,

הַמְּרִי בְּקִצְפּוֹ מְבַעְבֵּעַ כַּיַּיִן

מִפִּיו וּנְחִירָיו הַפּוֹלְטִים אֶת לַבַּת חֲרוֹנָם.

יֵשׁ מִי שֶׁעוֹזֵב הָעוֹלָם בְשִׂכּוּל הַכַּפַּיִם,

הוּא שְׂבַע סִפּוּקִים וּמְקַבֵּל אֶת הַדִּין,

נִכְנָע הוּא עוֹבֵר מֵעֲתֶרֶת הַיֵּשׁ אֶל הָאַיִן

וְשֶׁלֶו אַבְנִי עַל חָטְמוֹ הַמְחֻטָּב, הֶעָדִין.

יֵשׁ מִי שֶׁעוֹזֵב הָעוֹלָם בְּחִיּוּךְ עַל שְׂפָתַיִם

מָשָׁל מִתְנַצֵּל הוּא, בְּרֹךְ מְפַיֵּס,

מוֹחֶה בְּמַבָּט אַחֲרוֹן אֶל מֵעֵבֶר הַלַּיִל

אֶת חֵטְא קִיּוּמוֹ הַפָּרוּעַ־עוֹלֵס.

יֵשׁ מִי שֶׁעוֹזֵב הָעוֹלָם בִּדְמָעוֹת בָּעֵינַיִם,

כּוֹאֵב הוּא כְּאֵב הַחֲדוֹל הַמְנֻחָשׁ,

שֶׁבָּא בְּלֹא עֵת, וְהוּא לֹא הִשְׁמִיעַ עֲדַיִן

נִגּוּן הֱיוֹתוֹ הַמְּלֵאָה, נִגּוּן קִיּוּמוֹ הַמְבֻקָּשׁ.

יֵשׁ מִי שֶׁעוֹזֵב הָעוֹלָם וְעֵינָיו מוּל שָׁמַיִם,

מַפְקִיד אֶת רוּחוֹ לַתָּכֹל, לַגְּבָהִים,

עוֹלֶה בְּסֻלָּם שֶׁל גְּוָנִים, שֶׁל גּוֹנֵי הָעַרְבַּיִם,

לְעֹמֶק חֶבְיוֹן עוֹלָמוֹת נִכְמָהִים.

יֵשׁ מִי שֶׁעוֹזֵב הָעוֹלָם בְּכִוּוּץ הַכְּתֵפַיִם,

צָמוּק, מִתְבַּיֵּשׁ, מִתְחַמֵּק בִּגְנֵבָה כְּחַיָּב,

שֶׁקוֹל הִלּוּכוֹ כְּמַפְרִיעַ לַיּוֹם וְלַלַּיִל,

וְהוּא מִתְנַצֵּל עַל מַה שֶׁפָּגַם בְּעֶצֶם חַיָּיו.

וְכֹל עֲזִיבָה שֶׁכָּזוֹ פּוֹצְעָה אֶת כִּפַּת

הַשָּׁמַים

וּדְמֵי הַגֹּוֵעַ בּוֹקְעִים בְּקוֹלָם־לֹא־קוֹלָם;

גְּנִיחַת הָאֵימָה שֶׁל הֶבֶל כּוֹרֵעַ מוּל קַיִן

תַּחְרִיד מִדֵּי רֶגַע אָשְׁיוֹת הָעוֹלָם.