הָאֹרֶן מַלְחִישׁ עַלְעַלָּיו

וְהַיָּם לְפָנֵינוּ.

בּוֹאִי, נִדְרֹךְ עַל גַּלָּיו

אֶל מוּל רְנָנָה מְאַדֶּוֶת,

אֶל מוּל הַמֶּרְחָב הַחוֹמֵר.

עֲשַׁן אֲרֻבָּה מְלַחֵךְ

כָּנָף שֶׁל רָקִיעַ מָזְהֶבֶת.

דּוּגִית מִתְעַרְסֶלֶת קַלּוֹת

לְעֵבֶר מֶרְחַק לֹא־יָדוּעַ –

נִקְרָא לָהּ: שָׂאִינוּ!

נַשִׁיר קַשְׂקַשֵּׂי הַמַּדוּעַ,

נַחֲלִיק

אֶל מַה שֶּׁמֵּעֵבֶר מִכָּאן הוּא,

אֶל מַה שֶּׁקַּיָּם בְּוַדַּאי –

וְהוּא כֹּה שֶׁלָּנוּ, שֶׁלַּנוּ.