הָאֹרֶן מַלְחִישׁ עַלְעַלָּיו
וְהַיָּם לְפָנֵינוּ.
בּוֹאִי, נִדְרֹךְ עַל גַּלָּיו
אֶל מוּל רְנָנָה מְאַדֶּוֶת,
אֶל מוּל הַמֶּרְחָב הַחוֹמֵר.
עֲשַׁן אֲרֻבָּה מְלַחֵךְ
כָּנָף שֶׁל רָקִיעַ מָזְהֶבֶת.
דּוּגִית מִתְעַרְסֶלֶת קַלּוֹת
לְעֵבֶר מֶרְחַק לֹא־יָדוּעַ –
נִקְרָא לָהּ: שָׂאִינוּ!
נַשִׁיר קַשְׂקַשֵּׂי הַמַּדוּעַ,
נַחֲלִיק
אֶל מַה שֶּׁמֵּעֵבֶר מִכָּאן הוּא,
אֶל מַה שֶּׁקַּיָּם בְּוַדַּאי –
וְהוּא כֹּה שֶׁלָּנוּ, שֶׁלַּנוּ.