פָּגַשְׁתִּי הַיּוֹם אֶת הַיָּם הַמְפַעְפֵּעַ בְּזַעַם
*
הוּא זָעַם בִּגְלָלֵךְ.
הַקֶּצֶף עָלָה עַל שְׂפָתוֹ מִדֵּי פַּעַם
כְּאַדְוַת הַלִּגְלוּג שֶׁבִּצְבֵּץ בְּפָנַיִךְ
הַבֹּקֶר עִם רֶדֶת אָבָק
עַל כְּנַף שִׂיחָתִי הַקְּרוּחָה.
פָּגַשְׁתִּי הַיּוֹם אֶת הַיָּם הַסּוֹעֵר –
וְהוּא לֹא שֶׁלָּנוּ.
לְאָן הִתְנַדֵּף זֶה הַכְּחוֹל הַבּוֹעֵר,
זֶה הַזֹּךְ הַדּוֹמֵעַ בְּשִׁיר?
וְעַתָּה רַק מִשְׁבָּר וּמִשְׁבָּר וּמִשְׁבָּר
וְדַהַר יָרֹק וּמַקְצִיף.
הִפְקַרְתִּי רֹאשִׁי אֶל הַזַּעַף הַקַּר־הַמִּלְחִי;
טַלְטֵל עַד קַצְוֵי הַשָּׁמַיִם,
עַד פַּס הַזָּהָב בַּמֶּרְחָק!