פָּרָה גוֹעָה בַּחֲצוֹת הַלַּיִל

אֶל תּוֹךְ הַדֶּמֶם שֶׁנִּקְרַשׁ

כָּבֵד, אָטוּם וְלַח.

הַגְּעִיָּה בָּאָה מֵאַיִן?

מִרֶפֶת בּוֹדְדָה בִּקְצֵה מִגְרָשׁ

אֶל פַּר כָּלוּא וּבִנְחִירוֹ הֶחָח?

מִבֵּין סוֹרֵג שֶׁל בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם,

הַמַּאֲפִיל עַל שַׁחַז חַלָּפָיו?

נִגְלַד קַלּוֹת הָאֹפֶל הַפָּצוּעַ

וְקוּר חֲלוֹם אֶת הָעוֹלָם לָפַף –

עֲדֵי נִבְזַק לִמְרַאשׁוֹתֵי יָצוּעַ

שׁוּב קוֹל פָּרָה גוֹעָה מְמֻשָּׁכוֹת.

וְצַר עַל הַפָּרָה הַמְשַׁוַּעַת

וּמְחַתְּלָה בַּפַּחַד הַשָּׁחוֹר

תֵּבֵל נִרְדֶּמֶת וְנִרְגַּעַת.

הַקּוֹל מַצִּית בַּחֲרָדָה אֶת פְּתִיל הַדַּעַת:

זוֹ גְעִיָּה מִסּוֹף עוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

לִקְרַאת מָחָר טוֹמֵן אֶת חַלָּפוֹ.

תשט"ז