הַשְּׁתִיקָה הִיא מִבְצַר הַפְּלָאִים

שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ, שֶׁל כֻּלָּנוּ.

גַּסֻּיּוֹת הַדִּבּוּר נִתְנַדְּפוּ,

לְחוֹף הַדְּמָמוֹת כִּי הִגַּעְנוּ.

הַהִרְהוּר מְשֻׁחְרָר מִכְּבָלִים

וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ הַמְרַחֶפֶת,

מְמַזֵּג נִגּוּדֵי הֲוָיוֹת

בְּצַד מַמָּשּׁוּת מְרַפְרֶפָת.

וְתֵבֵל, מִסְתַּכְּלָה חוֹדְרָנִית,

לֹא תְגַל אֶת עֻבַּר הַמַּחְשֶׁבֶת;

מַה טּוֹב כִּי בְּטֶרֶם נוֹלַד,

בַּשְׁתִיקָה כָּרִינוּ לוֹ קֶבֶר.

אַךְ הוּא חַי בְּמִבְצַר הַפְּלָאִים

וְעוֹלֶה בְּנוֹיוֹ וּפוֹרֵחַ,

כִּי אִישׁ לֹא יִשְׁזֹף אֶת צִבְעוֹ

וְאִישׁ לֹא יִקְלֹט אֶת הָרֵיחַ.