וְעַכְשָׁו יַסְפִּיק הַזְּמַן לִהְיוֹת עָצוּב

מִסְּפָרִים הַמְּסַפְּרִים עַל חַיִּים,

מֵחַיִּים שֶׁהֵם כִּמְעַט כְּמוֹ בִּסְפָרִים,

מֵהַזְּמַן שֶׁאֵינוֹ נִמְדָּד בְּחוֹל הַשָּׁעוֹן.

הַיָּם חוֹזֵר בִּקְצָפָיו הָעַרְבִּיִּים,

וַחֲבָל עַל עֵינֵי הַסִּירוֹת הָרְחוֹקוֹת

שֶׁאֵינָן מִתְעַצְּמוֹת בָּאֹפֶק הַדְּיוֹתִי –

מִי יִתֵּן גְּוִילִים קַמָּאִיִּים לִקְרֹא!

וַיְהִי הַסַּהַר לָבוֹא אֶל רֶחֶם אָפֵל.

שִׁירָיו שֶׁל הֶבֶל הַמֵּת מְקֻפָּלִים בְּיַתְמוּתָם.

בְּאֵרוֹת בְּאֵרוֹת וַאֲבָנִים עַל פִּיהֶן –

אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם הָעַצְבוּת.