גּוֹמֵעַ בְּקַשִּׁית אֶת הָעַצְבוּת,

כֻּלָּהּ שֶׁלּוֹ בִּלְבַד.

הַמֶּסֶךְ הַשָּׁחֹר בַּגָּבִיעַ,

רַק בְּרָקוֹ הַכָּבֵד נִשְׁקָף –

יוֹם וְעוֹד יוֹם. יוֹם דּוֹחֵק לַיְלָה.

הָרַכֶּבֶת הַהִיא הָיְתָה אַחֶרֶת.

תִּכְלָתָהּ הָיָה הַנֶּעְלָם בְּקַצְוֵי הַכְּפוֹר

שֶׁלְּאַחֲרָיו אוּלַי לֹא.

עַתָּה הַפְלָגָה בְּמַסְלוּל הַגְּזָר –

לְהָאֵט?

הַמֶּסֶךְ הַשָּׁחֹר בַּגָּבִיעַ

בִּבְרָקוֹ הַקַּר לוֹאֵט.

עוֹד נִסְיוֹן מִפְלָט אַחֲרוֹן –

אֶל מִתַּחַת יָדַיִךְ, אִמִּי.

כְּפִי שֶׁהֵן מוּלָטוֹת בַּזִּכָּרוֹן,

מִבֵּין חַגְוֵיהֶן זוֹלְגוֹת הֵן

עַל בְּנֵךְ הָאוֹבֵד רַחֲמִים.