הַחֵטְא הָיָה קָצָר
הַתַּעֲנוּג קָצָר מִמֶּנּוּ
מִתְמַשֵּׁךְ הָעֹנֶשׁ עַד אֵין קֵץ
עוֹלָם לְדַקָּה נְשִׁימָתוֹ עָצַר
הָאֳמָן מִתְגַּעְגֵּעַ עַל צוּרָה וָצֶבַע
הַמְרַצְּדִים בְּנִגּוּן אֶל עַצְמָם
צְבָעִים נִבְדּוּ לְאַכְזָב
הַפָּנִים אֶל הַיָּם
אֶל רַצִּים הַחוֹפְזִים אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם
אֶל מָקוֹם שֶׁלִּפְנֵי
הָיְתָה שַׁלֶּכֶת אַחֶרֶת
הִתְקַדְּשׁוּת לִקְרַאת מָטָר
שֶׁיִּשְׁטֹף אֶת הַכֹּל
אֶל צִדֵּי הַדֶּרֶךְ
אַךְ הִלְעִין הַחֵטְא הַקָּצָר
לֹא הִסְפִּיקוּ לִמְתֹּק הַמַּיִם
אַתָּה הַשּׁוֹקֵל בְּמֹאזְנַיִם
גַּלְגֵּל מִדַּת חֲסָדֶיךָ
שֶׁלֹּא כְּאִוַּלְתֵּנוּ
אַשְׁמֹרֶת שְׁלִישִׁית נוֹגַעַת בִּכְחוֹל אֶשְׁנַבִּים
הַפָּנִים אֶל הַיָּם
רַצִּים שֶׁמֵּעֵבֶר לַיָּם אֵלֵינוּ שָׁבִים
מַרְגּוֹעַ עַל אֶבְרוֹת הַמַּיִם