וְהַפַּעַם הִצְלִיחַ.

מִתְנַשֵּׁם שָׂרוּעַ עַל כִּפַּת הָהָר.

נִשְׁלָם, וּמְנֻצָּח לְרַגְלָיו

הַסֶּלַע.

הָאוֹר לֹא מָתוֹק וְלֹא מַר.

הַתְּכֵלֶת מֵעָל דְּהוּיָה, מִקְשָׁה לְלֹא עָבִיב

וּכְלוּם אֵינָהּ אוֹמֶרֶת.

וְהָאֹפֶק עוֹפֶרֶת.

קוֹנְכִית הַזְּמַן פָּסְקָה מִלַּחֲשָׁהּ.

אֵין רֵיחוֹת, וְהַשֶּׁמֶשׁ פּוֹשֶׁרֶת.

הַסֶּלַע אִבֵּד אֶת נִטְלוֹ –

וּמָה עַכְשָׁו?

שִׁמָּמוֹן מוּל עֵינָיו.

בְּיָדָיו גַּרְמִיּוֹת קָם לָגֹל אֶת

הַסֶּלַע לְמַטָּה

לְהַמְשִׁיךְ כְּמִקֹּדֶם.