בְּנֻסָּח שֶׁמִּכְּבָר זוֹחֲלִים צִלְלֵי הָעֶרֶב

עַד שְׂפַת הַתְּהוֹם הַלֵּילִי.

אוּלַי חֲרוּזִים אַחֲרוֹנִים, וְלֹא רַק שֶׁלִּי,

אַחַר-כָּךְ אֶפְשָׁר יָשִׁירוּ אַחֶרֶת.

הָאָבָק בְּשָׁלוֹם יָנוּחַ

עַל כִּרְכֵי הַסְּפָרִים,

וְהָאוֹתִיּוֹת זוֹ לָזוֹ בְּשִׁכְחַת עֲזוּבָה.

מִי יָבוֹא לָנוּד עַל קְבָרִים?

רַק הָרוּחַ

הַיּוֹדַעַת לְשׁוֹן סְתָרִים,

וְאִישׁ לֹא יֵדַע בְּלֶכְתָּהּ וּבְשׁוּבָהּ.

שִׁירָה כִּקְרִיאַת-שְׁמַע

עַל שְׂפָתַיִם בָּלוֹת דּוֹעֶכֶת;

הֶמְשֵׁכָהּ יָבוֹא מֵעֵבֶר לַחֲלוֹם.

יְחִידָתִי,

בּוֹאִי הֲלוֹם

לִפְנֵי שֶׁאֶצְטָרֵךְ לָלֶכֶת.