וַיְהִי הַיּוֹם. וְאַחֲרָיו לַיְלָה, לַיְלָה,

לַיְלָה כְּאָז. כְּאִלּוּ כְּלָל לֹא זָקַנְתִּי.

כּוֹכָב אֶל כּוֹכָב מַשְׁחִיז מַבָּטוֹ

בְּסַיִף נֶאוֹרוֹמַנְטִי –

אַךְ הַשָּׂדֶה הַהוּא אֵינֶנּוּ

וְאֵין שְׂדֵרַת זֵיתֵי-הַבָּר

וְלֹא הַמּוֹרָד הָעִשְׂבִּי אֶל הַנַּחַל,

הַשּׁוֹתֵק עַל צְעָדִים גְּנוּבִים שֶׁקָּבַר.

רַק תַּשְׁבֵּץ בִּנְיָנִים פָּרוּעַ

בְּמֵרוֹץ גְּבָהִים שֶׁל זִגְזַג,

עֲבָרִים בְּתַחֲרוּת אֶקּוֹלוֹגִית,

כַּמּוּבָן, כַּנִּגְזָר.

וּבֵין טֵרוּף לְטֵרוּף כָּלוּא

דִּירוֹת-גַּג בֶּהָלָה נִלְפָּתוֹת –

בְּקִרְעֵי הַשָּׁמַיִם, דִּבְלוּלֵי תְּמוֹלִים שֶׁבָּלוּ,

כּוֹכָב אֶל כּוֹכָב מַשְׁחִיז מַבָּטוֹ.