…וְיֵשׁ שֶׁמִּבִּפְנִים

הָאַהֲבָה קוֹרֶנֶת,

תִּשָּׂא אֶל אֱלֹהִים

הָרוּחַ הָרוֹנֶנֶת.

תִּצְעַד אָז עַל מוֹקְשִׁים,

“הַלְלוּיָהּ” עַל שְׂפָתַיִם,

אֶל כָּל הָאֲנָשִׁים

תִּפְרשׂ, אָדָם, כַּפַּיִם.

תִּשְׂמַח עַל הָאָטָד

בְּחֶסֶד הִשְׁתַּטֵּחַ,

בַּדָּם, מִלֵּב שָׁתַת,

לְהַשְׁקוֹתוֹ אָז לֵחַ.

יִצְחַק לְךָ הַחֲלוֹם,

חָלַמְתָּ, מֵעֵינֵי יֶלֶד,

וּבָאִשָּׁה — כָּל יוֹם

לְךָ מִתְחַדֵּשׁ הַפֶּלֶא.

וְאִם הַגּוֹרָל יַעֲמוֹד

לְהַכְשִׁילְךָ בַּדֶּרֶךְ —

הָרֶגֶל לֹא תִּמּוֹט.

גְּלוּי־עַיִן וּשְׁפַל־בֶּרֶךְ,

לְצִדְּךָ הֵן אֱלֹהִים,

וְהוּא יָכִין הַצַּעַד;

אוֹרַת שִׁבְעַת יָמִים

בְּקִרְבְּךָ נוֹגַהַת.

“הַלְלוּיָהּ” אָז תֹּאמַר,

וְהַנֶּפֶשׁ רֹן מַנְעֶמֶת —

"אִתְּךָ לִחְיוֹת לֹא מַר,

וְהַמִּיתָה מְרוֹמֶמֶת…

לֶאֱהוֹב אֶת עוֹלָמְךָ

לָמַדְתִּי, אֱלֹהַּ, —

יֵשִׁי רָן בְּשִׁמְךָ,

עַד לִזְבוּלְךָ אָבוֹאָה"…

תרצ"ז