כָּל לֵיל עִם אַחְרוֹנָה אַשְׁמֹרֶת

בִּי מִזְדַּקֶּרֶת הָאֵימָה,

כְּכֶלֶב זֶה אֲחוּז־סְמַרְמֹרֶת,

רוֹהָה הִיא בַּשְׁאֵלָה: שֶׁמָּא?

שֶׁמָּא זוֹ מֵאַחְרֵי הַדֶּלֶת

תִּשְׁלַח יָדֶיהָ אֶל יָדַי? —

הֵן זוֹ שֶׁכָּל יָמַי בַּחֶלֶד

שָׁמֹר תִּשְׁמֹר אֶת צְעָדַי,

הֵן זוֹ שֶׁאֶת רֵיחָהּ אָרִיחַ,

וְאֶת אִוְשַׁת סוּתָהּ אֶשְׁמַע,

בְּעֵת אֲשֶׁר בְּגִיל אָרִיעַ

וְעֵת בְּכִסּוּפַי אֶדְמַע, —

בְּאוֹר הַיּוֹם הִיא מִתְכַּנֶּפֶת

וְנֶעֶלְמָה בִּשְׁאוֹן־חַיִּים,

אַךְ בַּלֵּילוֹת הִיא מִסְתּוֹפֶפֶת

אֶצְלִי בְּאֵלֶם־הָרְגָעִים.

בַּלֵּיל, כַּגְּדִי אֶל מַאֲכֶלֶת,

הַלֵּב עָקוּד לִפְנֵי צִלָּה,

רוֹתֵת בְּצִפִּיָּה לַדֶּלֶת:

שֶׁמָּא תִּגְהַר מֵאֲפֵלָה.

אָמְנָם תֵּדְעִי, נַפְשִׁי, תָּגִיחַ

הַהִיא לְפַחַת קֹר פַּחְדֵּךְ,

וְלֹא מַלְאָךְ גּוֹאֵל יוֹפִיעַ

לֵאמֹר: אַל תִּשְׁלְחִי יָדֵךְ!..

תָּמִיד תִּרְהִי, כִּרְהוֹת צִפֹּרֶת

תְּפוּסָה בְּכַף נַעֲלָמָה, —

כָּל לֵיל עִם אַחְרוֹנָה אַשְׁמֹרֶת

בָּךְ מִזְדַּקֶּרֶת הָאֵימָה.

תרצ"א