עָיְפוּ הַבַּרְבּוּרִים בִּכְחוֹל סְתָוִי צוֹנֵן

עַל קַו הָאֹפֶק שׁוּט, עָמְדוּ שְׁטוּחֵי גַּפַּיִם, —

וְרוּחַ מִצָּפוֹן בִּיעָף בָּא מִתְרוֹנֵן,

בִּדֵּר נוֹצוֹתֵיהֶן אָז אֶל אַפְסֵי שָׁמָיִם.

וַיְהִי בַּחֲלַל עוֹלָם הָעֶצֶב הַמְחוֹנֵן,

הַבָּא עַל הָאָדָם בִּשְׁעַת בֵּין־הָעַרְבָּיִם,

נָעַם לָאֹזֶן אָז שִׁכְשׁוּךְ גַּל מִתְלוֹנֵן,

כִּי אֶצְבְּעוֹת־זָהָב עָבְרוּ עַל פְּנֵי הַמָּיִם,

וּכְמוֹ עֲלֵי מִינִים פָּרְטוּ דוּמָם נוּגוֹת,

וּבֵין מִשְׁטַח הַיָּם וּמֶרְחֲבֵי הַשַּׁחַק

אֵל בַּרְבּוּרֵי־עָבִים עָמְדוּ בְּלִי נוּד בָּרַחַק…

וְהַלֵּב רָעַד בַּדְּמִי, רָעַד בְּלִי הֲפוּגוֹת,

כְּמוֹ אַדְוַת הַיָּם רוֹעֶדֶת עֲנוּגוֹת,

וּכְמוֹ שִׁיר בַּרְבּוּרִים גּוֹוְעִים בְּפַז הַשַּׁחַק…

תרצ"ח