הַיָּם מִתְגַּוֵּן בַּכְּחַלְחֶלֶת,

נוֹגֵן בְּאַלְפֵי כִּנּוֹרוֹת,

מַזְהִיב עַל שְׂפָתוֹ גוּף הַיֶּלֶד,

בַּחוֹל מְשַׂחֵק רַב־אוֹרוֹת.

הָאֵם לְגִפּוּף שֶׁל הָרוּחַ

שָׁדֶיהָ, בִּטְנָהּ מַפְקִירָה,

מוּל נֹגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ סָרוּחַ

מְאֻשָּׁר מִתְפַּנֵּק שְׁאֵרָהּ.

הָאָב, דְּרוּךְ־אוֹנִים, אֶל הַשַּׁחַק,

יִשַּׁק אֶת הָאֹפֶק, יַשְׁקִיף,

תְּכוֹל־רַחַב, הַבָּא עִם תְּכוֹל־רַחַק,

לַלֵּב זָהֳרוֹ כִּי יַרְעִיף —

תֵּרֵד הַבִּטְחָה עִם הַשֶּׁלֶו,

תֶּאֱפֹף אֶת הַגֵּו, הַנְּשָׁמָה;

הַיָּד מְלַטֶּפֶת כָּל כֶּלֶב

נִדָּח לְטִיפַת־אָח חַמָּה.

הַלֵּב מַאֲמִין: עוֹד יָבוֹאוּ

אַחִים עַל יַמֵּךְ, תֵּל־אָבִיב:

גַּלִּים הֵן אֵלַיִךְ יִנּוֹעוּ —

בָּנִים לִגְבוּלָם יָם יָשִׁיב…

יַם אֶרֶץ שֶׁלִּי! עַל דַּבֶּשֶׁת

גַּלֶּיךָ יַעֲבוֹר כָּל אָסוֹן,

כָּל פֶּגַע — לָרֶגַע, וְקֶשֶׁת

בָּעָב עוֹד תִּרְאֶה: הֶחָזוֹן…

מַה כֹּחַ צָפוּן, יָם, בְּקֶצֶב

שִׁירְךָ, הַמְיַשֵּׁן אֶת הַלֵּב,

וְאוֹמֵר: בֶּן־אָדָם, הֵן רַק קֶצֶף —

כָּל רֶשַׁע, עַוְלָה וְכָל כְּאֵב!

מַה שִּׁיר תְּשׁוֹרֵר לִי גַמֶּלֶת־

גַּלֶּיךָ בִּשְׁעַת סְעָרָה?

— קַוֵּה, אָח, תָּרוֹן הַכְּחַלְחֶלֶת

שְׁחָפֶיךָ יִדְאוּ בָּאוֹרָה.

וְאִם כֹּה תָּנוּד עַד הַמָּוֶת,

צְחוֹקְךָ לֹא יָסִיר הֶחָבִיב —

עִמְּךָ הֵן תָּמִיד יַד אוֹהָבֶת:

הַשֶּׁמֶשׁ וְיַם תֵּל־אָבִיב"

תשׁ"א