בְּסֵתֶר הַדֶּלֶת הִרְחִישׁ הָעוֹף אֶרֶךְ־הַכְּנָפַיִם

וּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת שֶׁל פַּחַד הִתְבַּהֲקוּ מִן הַחֲשֵׁכָה.

אָבִי הַגּוֹסֵס שִׁטַּח זְרוֹעוֹתָיו עַל גַּפֵּי הַצִּפּוֹר עֲרֻמַּת

הַצַּוָּאר

וְאָסַף רַגְלָיו בְּמִתּוּחַ.

כְּבָר אוֹר חִוַּרְיָן פִּרְפֵּר בְּקִרְבַת לַיְלָה

עִם צַעֲקוֹת אִשָּׁה אֲבִיבִית־עֵינַיִם.

וְלִחֲשָׁה הָאִשָּׁה: “דָּמִי! דָּמִי!”

בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַפַּחַד מֵנִיעַ כְּנָפַיִם בְּסֵתֶר הַדֶּלֶת.

נִטָּה הָאוֹר וְהִגְּבִּיהַּ,

וְעָמְדוּ עוֹף וְרוֹכְבוֹ מוּל הָאִשָּׁה אֲבִיבִית־הָעֵינַיִם

הַקַּשּׁוּבָה לִכְאֵבָהּ הַמִּתְהַוֶּה.

יָרַד אָבִי הַגּוֹסֵס מִן הָעוֹף

וּבְדוּמִיָּה וּבְפֶה סָדוּק עַד עֲוִית

נָשַׁף לְעֵבֶר גּוּפָהּ הַפָּעוּר שֶׁל הָאִשָּׁה.

וּבַת צָעֲקָה עִם בֹּקֶר בְּכֵפֶל חַיִּים.