הַמַּיִם בַּכַּד נִכְלָאִים כַּפַּחַד בְּגוּפִי,

הוּא נִתָּז עַד קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת

וַאֲנִי יָרֵא בְּעֵינֵי בִּתִּי לָגַעַת.

בָּעֶרֶב – אֲנִי מַבִּיט שָׁבוּי בְּחַלּוֹנוֹת

הַבַּיִת,

יָרֵא שֶׁמָּא יִפְעֲרוּ לוֹעָם וְיָגִיחוּ מֵי הָאֲפֵלָה.

הֵן כָּךְ נוֹתַרְתִּי לְבַד, בֵּין זְרוֹעוֹת נָהָר בּוֹהֲקוֹת,

עַל אִי מוּצָף עֶרֶב,

וּלְרַגְלַי מַקֵּל אָבִי בּוֹ נִמְנֵם יוֹם הַמָּחֳרָת וּפַחְדּוֹ,

עַד קָם וְנָגַע בִּי: הָסֵר הַחִבּוּק וָצֵא

בְּלִי הַבֵּט לְאָחוֹר, כִּי הַבַּיִת יִשְׁקַע אֶל שְׁתִיקַת הַנָּהָר.

* * *

עַל כֵּן אֶשָּׂא בֵּין דָּפְנוֹת גּוּפִי אֶת הַפַּחַד הַזֶּה,

וּבְשֶׁלּוֹ כּוֹתְבוֹת אֶצְבְּעוֹתַי וְנִרְתָּעוֹת מִגַּעַת

בְּעֵינֵי בִּתִּי הַנִּפְקָחוֹת מִמֶּנִּי.