אֶחָד אָדָם לָבוּשׁ כְּחֻלִּים

צָעַד עַל בָּמֳתֵי בֵּין הָעַרְבַּיִם.

פָּגַע בּוֹ הַגִּבֵּן־הַלַּיִל

עָטוּף בְּעַנְנֵי שְׁחוֹר בָּלִים.

– לְאָן, אָדָם, הֵן דַּרְכְּךָ יָרַט?

– אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל יְדִידַי לְהִתְאָרֵחַ:

אֶל כּוֹכָבִים וְאֶל יָרֵחַ,

אֶשְׁהֶה אִתָּם בַּלָּט.

אֶגְמָא מִכּוֹס יֵינָם הַמְקָרֵר,

אֶשְׁכֹּר מִכֶּסֶף חַי פּוֹרֵץ כְּמִמַּבּוּעַ,

אֶטְבֹּל כֻּלִּי בְּאוֹר זָרוּעַ

וְעַל הָרֹאשׁ קַוֵּי הַתְּכוֹל כַּזֵּר.

וּמְזֻכָּךְ וּמְטֹהָר מִסִּיג וְחֵטְא

אַחַר אֶצְנַח עֲלֵי פִסְגַּת הַיֶּרֶק –

וּבַת הַשִּׁיר, אֲהוּבָתִי הַנֶּהֱדֶרֶת,

תִּשַּׁח אֱלֵי מִצְחִי בְּפֶה לוֹהֵט.

– חִי־חִי – לָעַג הַלֵּיל בִּשְׁחוֹר הַצְּחוֹק –

לֻקְּחוּ בַשְּׁבִי כְּבָר יְדִידֶיךָ:

כַּחֲטֹטֶרֶת כּוֹכָבִים בַּשַּׁק עַל שֶׁכֶם,

יָרֵחַ בְּחֵיקִי טָמוּן עָמֹק.

וְזוֹ, אֲהוּבָתְךָ, עוֹטָה אַלְמוֹן

שְׁבוּיָה מֵעֵבֶר לָעוֹלָם אִלֶּמֶת.

יַשְׁחִיר מֵעַל גַּבּוֹת עֵינֶיהָ קֶמֶט,

מִתַּחַת הָרִיסִים יִפְרַח יָגוֹן…

…טָס הַגִּבֵּן וּמְבַדֵּר בְּלוֹאֵי עָנָן,

אַךְ לֹא חָדַל אָדָם אַחֲרָיו לִפְסֹעַ:

יַצִּיל אֶת יְדִידָיו מִן הַשּׁוֹדֵד בְּכֹחַ,

יִפְדֶה אֲהוּבָתוֹ מֵאַלְמוֹנָהּ.

וְכֹה עַד בּוֹשׁ אַחַר הַלַּיִל רָץ…

פִּתְאֹם הַַבֹּקֶר אֶת עֵינָיו פּוֹקֵחַ –

וּמֵת מוּטָל יָרֵחַ

וְכוֹכָבִים הוּטְלוּ כְּעֵין חָצָץ.

אֲהוּבָתוֹ טוֹבְעָה בְּעַרְפִּלִּים,

עוֹצְמָה עֵינֶיהָ שׁוֹמְמָה, חִוֶּרֶת.

כְּנֵטֶל קַר שׁוֹכֵב לְיַד הַדֶּרֶךְ

אֶחָד אָדָם לְבוּשׁ כְּחֻלִּים.