רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! עַד מָתַי עַל דָּכְיֵי אֵין־מַרְגֹּעַ

כִּשְׂחִיפִים נִסָּחֵף, נְטֻלְטַל?

וְהָרוּחַ תָּפוּג וְתִקְצַר הַנְּשִׁימָה מִלִּגְמֹעַ

אֶת יְלֵל הָאֲוִיר בַּנָתִיב הַנִּפְתָּל.

הַיֵּשוּת הַדּוֹעֶכֶת תֵּעוֹר לִפְרָקִים, תִּזְדַּעְזֵעַ

מִמִּשְׂחַק עֲצַבִּים מֻקְיוֹנִי,

וּבְאִישׁוֹן הָעֵינָיִם יֻכַּת הָעוֹלָם הַצּוֹנֵחַ,

יִכָּתֵשׁ לִרְסִיסִים עַד כְּבוֹת הַגּוֹנִים.

וְאָפֹר וְנָמוּךְ יִתָּלֶה בִכְבֵדוּת הָרָקִיעַ,

בְּעָתָה תְלַפֵּף, תְּנַשֵּׁךְ;

בַּעֲנוֹת חֲלוּשָׁה מְבֹהֶלֶת רוּחֵנוּ יַבְקִיעַ

אֶל חֲלַל תְּהוֹמוֹת לֹא נוֹדָע וּמוֹשֵׁךְ.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! לוּ אָבִיתָ בְּחֶסֶד לָטַעַת

קְצָת חֶדְוָה בְּלִבֵּנוּ הַדָּךְ;

לוּ הִזְלַפְתָּ מִכּוֹס תַּנְחוּמֶיךָ עַל פֶּצַע הַדַּעַת

אֶת נְטָף הַפִּיּוּס הַקָּרִיר, הַמְזֻכָּךְ.

וַתְּלַמְּדֵנוּ לַחֲצֹב מִמִּכְרוֹת הַשַּׁלְוָה וְהַשֶּׁקֶט

וּלְחַיֵּךְ בְּקַלּוּת לְכָל אָדָם,

לֶאֱרוֹת בְּבִטְחָה מִנָּפְתָּם שֶׁל חַיִּים וְלָצֶקֶת

אֶת פִּזְמוֹן הַפַּטִּישׁ הַשָּׁקֵט עַל הַסְּדָן,

וַתְּצַו לְהַבְלִיג עַל מִכְוַת הַבָּשָׂר הַדּוֹאֶבֶת,

לְיַשֵּׁן אֶת הַכְּאֵב, לְשַׁתְּקוֹ,

וְלִשְׁכַּב בְּבוֹא יוֹם נִרְגָּעִים עַל יְצוּעַ הַקֶּבֶר,

לוֹמַר: טוֹב כִּי חָיִינוּ וּבָאנוּ עַד כֹּה…