לשלום

דוֹעֲכָה כְבָר שַׁלְהֶבֶת הַזֹּהַר,

לְאוֹרָהּ אֶתְהַלֵּךְ עַל שְׁבִילִי.

וּפוֹעֵר פִּיו הַחשֶׁךְ לִבְלֹעַ

הַקַּרְקַע שֶׁמִּתַּחַת רַגְלִי.

אַךְ אוֹרְךָ מִמֶּרְחָק יְפַלֵּחַ

אֶת הָאֹפֶל הָעָב מִסָּבִיב,

כִּבְשׂוֹרַת מִגְדַּלוֹר לִי שׁוֹלֵחַ

וּמְעוֹדֵד וּמְפַלֵּס לִי נָתִיב.

כֹּה אֵלֵךְ וְאֵלֵךְ כָּל הַלַּיִל

בְּלִי חָשָׂךְ עַל הַשְּׁבִיל הַמּוּאָר.

מַה לִי גְבוּל אִם יֶשְׁנוֹ וְאִם אַיִן?

טוֹב לַלֶכֶת עַל שְׁבִיל כִּי יָשָׁר!

וּפוֹעֵר פִּיו הָאֹפֶל לִבְלֹעַ

אֶת הַשְּׁבִיל הַיָּשָׁר וְהַצַּח.

דָעֲכָה כְבָר שַׁלְהֶבֶת הַזֹּהַר,

אַךְ אוֹרְךָ מִמֶרְחָק יְקַלַּח…