הַסִּפּוּר מֵעַצְמוֹ מִתְגּוֹלֵל וְנִפְרָשׂ.

רַק רֶגַע אָחַזְתִּי בִּקְצוֹת הַחוּטִים

וְאַחַר נִשְׁמְטוּ.

שְׁרִירוּת הַסִּפּוּר כַּמַּעְיָן שֶׁאֵינֶנּוּ

שׁוֹאֵף כָּל תַּכְלִית

וְעֶצֶם הַנְּבִיעָה מְגַמָּה לוֹ.

אֵיזוֹ אֹזֶן תִּשְׁמַע נְגִינָה מְפַכְפֶּכֶת.

וְאִם תִּתְרַמֵּז לְכַמָּה פָּנִים, תִּתְרַמֵּז לָהּ

כִּרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא כִּרְצוֹנָהּ.

מִי בֶּן־מֶלֶךְ וּמִי בֶּן־שִׁפְחָה,

וְזֶה בְּלֹא זֶה לֹא קַיָּם.

כָּךְ רוֹצֶה הַסִּפּוּר. שֶׁסּוֹפוֹ

נוֹהֶה אַחֲרֵי תְּחִלָּתוֹ –

עַד שֶׁיָּבוֹא מַפִּיל חַבְלֵי הַשֵּׁנָה

וִיעַרְבֵּב הַכֹּל בַּמִשְׁאֶרֶת

שֶׁיִּתְפַּח וְיִתְפַּח

וִימַלֵּא אֶת חֲלַל הַשָּׁעָה הַנִּסְעֶרֶת

בְּאָזְנֵי הַשּׁוֹמֵעַ