אַדְרַבָּה, נַסֵּה

לַעֲצֹם הָעֵינַיִם,

שֶׁמִּמֵּילָא תְּקוּעוֹת הֵן בְּיָם אֲפֵלַת אֵין־שׁוּלַיִם,

לְשַׁחֲזֵר, וְלוּ רַק בָּבוּאָה שֶׁל בָּבוּאָה,

חֲוָיוֹת שֶׁל אָז, שֶׁל אוֹתָם עֲבָרִים

(שֶׁמֶשׁ בִּימֵי הָעֶשְׂרֵה דֹם

וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק חֲלוֹם!) –

וְלַשָּׁוְא.

וְעַכְשָׁו

שׁוּב וּפְקַח הָעֵינַיִם,

בָּאַפְלוּלִית הִצָּמֵד

אֶל מִשְׂחַק הַקַּרְנַיִם,

קַרְנֵי לֵיְזֶר –

הִנֵּה גַּם הַמֵּמַד הַשְּׁלִישִׁי

נִצְטָרֵף בְּהוֹלוֹגְרָמוֹת.

וְלָמָה לֹא בִּצְבְּצוּ, לֹא עָלוּ רִגּוּשִׁים?

וּבְלִי רִגּוּשִׁים, כָּךְ אוֹתָנוּ לִמְּדוּ,

הַרְגָּשׁוֹת מִנַּיִן,

וּתְפִיסוֹת אוּלַי אַיִן

מַרְאוֹת הוֹלוֹגְרָמוֹת קָרִים,

מַרְאוֹת הַגָּבִישׁ וְהַבְּדֹלַח

בַּבְּרֵכָה שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר־עוֹדוֹ יֶלֶד

וְהַחֹם שֶׁל אוֹתָם עֲבָרִים

גָּנוּז כְּמִקֹּדֶם

מְצַפֶּה לְמַפְתֵּחַ