הַפַּחַד הָאִישִׁי הוּא אַחֵר,

הוּא בַּבַּיִת.

עוֹד מְעַט וּמוֹלַד הַלְּבָנָה יָסּוּף,

לֹא יוֹעִיל הַחַשְׁמַל. מֵרָחוֹק

מַשַּׁק הַכְּנָפַיִם שֶׁל עַיִט,

וְאוּלַי מַטַּס מִפְרָשִׂים שֶׁל עֲטַלֵּפִים.

גּוּשֵׁי אֲפֵלָה זֶה עַל זֶה מִתְרַכְּבִים,

וּמַה פּוֹלֵחַ אוֹתָם? עֵינַיִם קְרוּעוֹת,

אִישׁוֹנִים שֶׁל אֹחַ,

דּוֹגֵר עַל סֵפֶר חָזוֹן,

שֶׁאֵין לְךָ כֹּחַ לִשְׁכֹּחַ.

רַכּוּת מַצָּעִים בּוֹרַחַת,

רָהִיטִים צִּמְצְמוּ אֶת עַצְמָם

מִפְּנֵי נִפְחוֹ שֶׁל הַפַּחַד.

הִנֵּה בְּרַק הָעֹשֶׁף שֶׁל רֶגַע מַכְרִיעַ,

הֶבְהֵקִים שְׁחוֹרִים שֶׁל רְאִי שָׁבוּר

וּמָה אִם סוֹרְגִים?

וְאִם רַב־בְּרִיחַ?

וְלַבֹּקֶר –

מַה נִשְׁמַע?

יִהְיֶה טוֹב, אוֹמֵר הַשָּׁכֵן.