הַזִּכָּרוֹן כָּלָא אֶת דְּמוּתָהּ
סְפוּנָה הִיא עַתָּה בְּאֵיזֶה פִּתּוּל
וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי כְּבָר מְאַיֵּן אוֹתָהּ
מֶרְחַק הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן
לֹא. חַיָּה הִיא עֲדַיִן
אִם כִּי צִלָהּ כְּבָר אָבַד.
מִסְתּוֹבֶבֶת בְּלִי צְעָדִים
צֶבַע פָּנֶיהָ נִשְׁמַר
בְּלִי קַמְטוּט
עֲצוּמַת עֵינַיִם כְּמוֹ אָז כְּמוֹ שָׁם
בְּעֵת קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁנָה
הִנֵּה פּוֹשְׁטָה אֶצְבָּעוֹת הִיא
אֶל קְלִידֵי הַפְּסַנְתֵּר:
סוֹנַטַת־הַיָּרֵחַ קוֹרֵאת לָהּ
הַצְּלִילִים כְּפוּפִים לְקִיּוּם אַחֵר
אֵין אֹזֶן אַרְצִית קוֹלֶטֶת אוֹתָם
אַךְ אֶת הַקּוֹלוֹת הָעַיִן רוֹאָה
כְּמֵאָז
בִּלְבּוּל הַשִּׁלְשׁוֹם שֶׁאָחוֹרָה נָסוֹג