אִם הֶהָרִים הוֹגִים, מַשְׁמַע לָשׁוֹן לָהֶם

בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם. בַּיּוֹם

כְּאִלּוּ רְדוּמִים בִּסְאוֹן הַקִּיּוּם שֶׁעֲלֵיהֶם וּמִסְּבִיבָם

וּבַלַּיְלָה הֵם מְדַמְדְּמִים בִּלְשׁוֹן קְדוּמִים

שֶׁהַמִּיתוֹלוֹגְיָה לֹא תְּגַלֶּה לְעוֹלָמִים.

נִטְלֵי הַנֶּצַח שֶׁעִצְּבוּ אֶת חַדּוּתָם הַמְּבֻתֶּרֶת

בְּעֵירֹם שְׁחָמִים

אוֹ הֶעֱטוּ אֶת אֶבְרֵיהֶם בְּאַדֶּרֶת

שֶׁל יַרְקוּת מִתְגַּוֶּנֶת עַד עָמְקֵי חַמּוּקִים –

בַּיּוֹם כָּל אֵלֶּה דּוֹמְמִים.

וַאֲפִילּוּ יִתְפָּרְצוּ בְּרָקִים וּרְעָמִים

וּמִטְרוֹת עֹז בְּזַעַף,

סוּפוֹת שֶׁלֶג מְעַרְבְּלוֹת –

הֶהָרִים דּוֹמֵם אֶחָד יָצוּק מִבְּרֵאשִׁית,

אִלֵּם כַּנֶּצַח.

וְיֵשׁ לֵילוֹת אַחַר חֲצוֹת

וְרַחַשׁ בֶּהָרִים שֶׁאֵין אָדָם תּוֹפֵס אֶת לְשׁוֹנוֹ,

הַיָּרֵחַ שֶׁבִּצְבֵּץ בְּחִוְרוֹנוֹ,

הָרוּחַ שֶׁנִּזְעַם לְפֶתַע, אוֹ לְהֵפֶךְ, נִתְרַכֵּךְ בְּלִטּוּפוֹ,

הַבָּרָד שֶׁהִכָּה בְּתִפּוּפוֹ –

דּוֹבְבוּ אֶת גּוּשֵׁי הַנְּצָחִים שֶׁעִצֵּב אוֹתָם פַּסָּל

הִיּוּלִי לָעַד,

וּמִבֵּין מִסְתּוֹר שֶׁל חֲגָוִים, בְּעֹמֶק אֵין־מִדָּה־לוֹ,

דִּבּוּר לֵילִי,

חֻקֵּי לָשׁוֹן אַחֶרֶת,

שֶׁל בְּטֶרֶם –

וְשֹׁרֶשׁ הַר מַאֲזִין לְשֹׁרֶשׁ הַר בְּמֶרְחָק שְׁנוֹת נֶצַח

הֶעָמֹק וּמִתְרוֹמֵם כְּבַחֲלוֹם.

הַכֹּל דּוֹמֵם וּמַאֲזִין לִלְשׁוֹן הַנֶּצַח

וְהַחִדָּלוֹן –