גִיל הַזָּהָב טוֹחֵן מַהֵר אֶת סֵדֶר הַיּוֹם.

לְפִיכָךְ הַנּוֹסְטַלְגְּיָה אֶת הַטְּוָח מְקַצֶּרֶת.

תְּמוֹלִים בִּצְמַרְמֹרֶת רַגְלָיו שֶׁל חֲלוֹם

מִשְׁתַּבְּשִׁים בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ.

מִי שֶׁאָמַר בְּפִכְּחוּת: שְׁעַת רַחֲמִים,

הִתְפַּנֵּק בְּנִצָּן פִּתְאֹמִי: שְׁעַת חֶסֶד,

מַפְנֶה הוּא גַבּוֹ אֶל בֹּקֶר חָמִים,

יָדוֹ בְּרִצּוּד גַלֵּי שֶׁמֶשׁ נִתְפֶּסֶת.

מְנַסֶּה הוּא תְפִלָּה. לֹא הוֹלֵךְ.

הַלֵּב לֹא נִשְׁמָע, וְלֹא הַשְּׂפָתַיִם.

אֵיךְ לְמַלֵּא אֶת הַיּוֹם מַשְׁמָעוּת, אֵיךְ,

אַחֲרֵי הַטִּשְׁטוּשׁ הַמְקֻטָּע שֶׁל הַלַּיִל?

מַה נִּשְׁאַר אִם לֹא מִמּוּל זֶה הָהָר

שֶׁכֻּלּוֹ וַדָּאוּת מַשְׁמִימָה – הָאֹפֶק.

וּמֵאֲחוֹרָיו הַוַּדַּאי הָאַחֵר הַנִּפְעָר:

הַסּוֹף שֶׁלֹא יְפַגֵּר בְּשׁוּם אֹפֶן.

1984