מַעֲבַר יַבּוֹק –

שֵׁנִי עֲבָרָיו מִשְׁתַּקְּפִים זֶה בָּזֶה.

מִכָּאן אֲרֶשֶׂת כְּנִיעָה מְדֻמַּעַת

וּמִשָּׁם קִפְאוֹן אֲדִישׁוּת שֶׁל הַדַּעַת

שֶׁבִּלְשׁוֹן הַגּוּף־שֶׁבְּטֶרֶם־גּוּפָה

הוּא נֶצַח,

וְסִכּוּם אִזְכּוּרָיו מְתַמְרֵר אֶל בְּלִימָה.

הָרָקִיעַ אַף הוּא חָצוּי מִמַּעַל לַגְּבוּל –

עַד כָּאן שָׁמַיִם מְטֻלָּאִים בִּצְבָעִים שָׂשִׂים

בְּגוֹנֵי גְוָנִים עַד שְׂרֵפָה מַשְׁמִימָה,

וּמִשָּׁם שַׁחַק עָמוּס שְׁכָבוֹת אֲפֵלוֹת

וְצִלְלֵי שְׁלָדִים בַּהֲמוֹנֵיהֶם מְקַרְקְשִׁים

זֶה אֶל זֶה בְּמַחֲנָק מְחִלּוֹת

עַד הִשְׁתַּחֵק לְעָפָר וּלְאֵפֶר.

מִי בָּדָה אֶת עוֹלַם הָאֱמֶת וְתֵאֵר אֶת פְּרָטָיו בְּסֵפֶר?

1984