“בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת אָרֹךְ אֶחָד הָיוּ חַיַי” –
כֹּה כָתַּב מְשׁוֹרֵר עִבְרִי לִפְנֵי כָּךְ וְכָךְ שָׁנִים.
מִן הַסְּתָם הַמְּבַקֵּר הַהַיּוֹמִי בִּשְׂפַת בִּטּוּלוֹ:
מַה יֵשׁ פֹּה מִשִּׁירָה? – אֲמִירָה.
וְאַתָּה עֲצֹם עֵינַיִם וּרְאֵה,
אָזְנַיִם כְּרֵה עַד מַגַּע הַתֹּף
בִּמְלוֹא מְתִיחוּתוֹ,
וּבְעִקָּר וִידֵאוֹ פְּנִימִי הַפְעֵל
וְלֹא בְּחִפָּזוֹן:
יוֹם חֶשְׁוָנִי שׁוֹתֵת אֶת סַגְרִירוֹ
בֵּין בָּתִּים לֹבֶן־כְּחַלְחַל עֲיָרָתִי
אֶרֶג אֲפַרְפַּר מִתְכַּהֶה בַּעֲצַלְתַּיִם
לַחוּת שֶׁאֵינָהּ מְעִזָּה לְהִתְעַצֵּם
עַד נְטָפִים
וְהַזְּמַן מֵאֵט אֶת מִשְׁכּוֹ, מוֹתְחוֹ מוֹתְחוֹ מוֹתְחוֹ.
דּוֹמֶה לֹא נִמְשֶׁכֶת הַיָּד לְהַדְלִיק עֲשָׁשִׁית –
מִי פָּרַם בְּאַחַת אֶת חוּטֵי הַדִּמּוּי
הַנְּסוֹגִים מֵאִחוּי עִם נִּתְלָשִׁים?
סְטוֹפּ.
שׁוּב רְאֵה־הַסְכֵּת:
מְאַחֲרִים לָצֵאת מִן הַשַּׁבָּת יוֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן.
טָעֲמוּ ‘שָׁלשׁ־סְעוּדוֹת’ עִם קְצָת יַיִן, מְנַסִּים נִגּוּן
חֲרִישִׁים, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ. הַחַמָּה
עֲדַיִן מֵעַל הָאֹפֶק וּבַלֵּב שְׁבָרִים, כְּמִיהוֹת וּנְכָאִים.
כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ. וּכְכֹל שֶׁהַחַמָּה מִשְׁתַּפֶּלֶת, מִתְגַּבֵּר וּמִשְׁתַּבֵּר
הַנִּגּוּן, וּשְׁקִיעָה מִשְׁתַּהֵית בִּצְלָלֶיהָ, עוֹלָמוֹת
מְנַסִּים לְהִבָּנוֹת בִּפְנִימוֹ שֶׁל כָּל אִישׁ, וְאֵין
מְסַיֵּעַ אוֹתוֹ: דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה בַּשָּׁבוּעַ הַקָּרוֹב.
בְּקֶצֶב מְרֻסָּק הַצְּלָלִים מִתְנוֹעֲעִים
עַד כְּלוֹת –
וּפֶתַע נִתֶּקֶת עֲקֶרֶת הַבַּיִת אוֹר לְהַעֲלוֹת:
שָׁבוּעַ טוֹב.
סְטוֹפּ.
וְשׁוּב הַסְכֵּת־רְאֵה:
קְרוֹנוֹת מַשָׂא: אָדָם וּבְהֵמָה. נָא לְדַיֵּק: אָדָם מוּבָל כִּבְהֵמָה –
אֶל מֵעֶבֶר לְהָרֵי הַחֹשֶׁךְ, שֶׁבִּלְשׁוֹן הַגִּיאוֹגְרַפְיָה אוּרָל.
מִבַּעַד לָאֶשְׁנָב הַמְסֹרָג מִשְׁטָחִים בְּגִיחָה חִלּוּפִית.
גֶּשֶׁר עַל הַווֹלְגָה שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ בְּאָרְכּוֹ, וְאֵין מַר כַּגּוֹרָל.
וְהָאֹפֶק בְּסִגְנוֹן שֶׁל לֶוִיטָן, כְּלוֹמַר רַחֲבוּת אֵינְסוֹפִית
לֹא תַּקִיף אוֹתָה הָעַיִן,
פַּס רָחָב כֻּלּוֹ אֵשׁ פְּלָדָה מְלֹהֶטֶת בְּלִי לְשׁוֹנוֹת לַהֶבֶת
מִכָּאן וּמִכָּאן עַד אֵין אַפְסַיִם.
כָּךְ מִתְפַּתֶּלֶת הָרַכֶּבֶת
וּבִכְרֵסָה הַגְּזֵרָה הַמִּתְנַקֶּרֶת:
קָרָה וָקֶרַח.
הָהּ שָׁמַיִם!