מִשְׁנֵי עֶבְרֵי הַקַּלֶּטֶת בְּגַעְגּוּעִים

נַאֲזִין

וּבְקָנֶה אֶחָד שְׁתִיקוֹתֵינוּ עוֹלוֹת.

זְמַנִּים כִּירִיעוֹת מְגוֹלָלִים, וְהַכָּתוּב

חוֹלֵף בְּמִקְצָב מִשְׁתַּנֶּה

וְאֵין וַדָּאוּת כִּי צִבְיוֹן הַזְּמַנִּים מְשֻׁתָּף.

הָיוּ כָּךְ, נֶחְרְטוּ כָּךְ, נִשְׁתַּנּוּ כָּךְ,

אֵצֶל זֶה כָּךְ, אֵצֶל זוּלָתוֹ כָּךְ

מִהוּל צִבְיוֹנִי הַתָּלוּי בַּטּוֹעֵם.

וּמָה אִם אֵינֶנּוּ אֶחָד?

מִשְׁנִי עֶבְרֵי הַקַּלֶּטֶת שְׁתֵּי גֻלְגָּלוֹת

זוֹ מוּל זוֹ נַאֲזִין.

בְּקָנֶה אֶחָד שְׁתִיקוֹתֵינוּ עוֹלוֹת

כַּדָּם וְכַדִּין.

וְרֶגַע הִתְעָרֵב הָרֶטֶט

וְעַיִן מוּל עַיִן בִּשְׁחוֹר:

וַדַּאי תִּשָּׁאֵר הַקַּלֶּטֶת

וּמִי יִתֵּן אוֹת: עֲצֹר?

1985