וַדַּאי, הֶעֱמַקְתָּ לַחְדֹּר לַגְּוִילִים שֶׁל ‘סֵפֶר יְצִירָה’

לְמַשְׁמָעוּת שֶׁל כָּל אוֹת וְכָל תָּג, לְצֵרוּף מִצֵּרוּף שׁוֹנֶה,

כִּרְמָזִים עַל לֵדָה שֶׁל שִׁירָה.

וּמָה – לָמַדְתָּ לָשִׁיר?

בָּרוּר שֶׁהִפְעַלְתָּ אֶת הַמַּחֲשֵׁב עִם תָּכְנַת אוֹתִיּוֹת וְסִימָנִים

אֲחֵרִים –

וּלְשִׁירָה לֹא הִגַּעְתָּ,

כִּי הַמַּדְעָן כְּבָר הִקְדִּים בִּפְרָטֵי הֶסְבֵּרִים,

שֶׁאֵין הַמַּחֲשֵׁב יוֹדֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁאוֹתוֹ מְזִינִים:

לְהָאִיץ תּוֹצָאוֹת הוּא הֶשֵּׂגוֹ לְעֻמַּת יַדָּנוּת הָאָדָם,

אַךְ שִׁיר, יְצִירָה – לַהֲדָ"ם.

בְּאֵין בְּרֵרָה עָלֶיךָ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵי הַמְנֻסִּים.

מִשֵּׁם רַבִּי מֶנְדֶּל מִקּוֹצְק:

הַמַּלְאָכִים מְסֻגָּלִים לָשִׁיר בְּכָל רֶגַע.

בְּנֵי־אָדָם שָׁרִים כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר בָּהֶם הַחֵשֶׁק לָשִׁיר. וְאִם

דּוֹחִים אֶת הַשִּׁירָה אֲפִילּוּ לְשָׁעָה קַלָּה, עָלוּל הַחֵשֶׁק לְהֵעָלֵם.

הֲתִקְרָא לְכָךְ הַשְׁרָאָה?

1985